יש ספרות מתח טובה. כזאת שגורמת לך לא להניח את הספר מידך עד העמוד האחרון... יש ספרות יפה. כזאת שגורמת לך להתרגש, להאמין שכל מילה היא אמת לאמיתה, לרצות שהסיפור לא ייגמר... המערה הוא צירוף מופלא של השניים: סיפור מתח מרתק וספרות יפה במיטבה - עלילה מורכבת, סגנון ייחודי דמויות חיות ועשירות, תיאורי מקום וזמן שסוחפים אותך אל לב ההתרחשות. משהו קורה אי - שם בילדות, משהו תמים - לגמרי. אבל הוא חורץ את גורלך לכל החיים. עד סוף החיים. למשל, מפגש של נערים ונערות במחנה קיץ. אהבות ראשונות פורחות. טיול ביער. סערה פתאומית . נחל תת - קרקעי זורם במערת נטיפים; חוויות שנטבעות בזיכרון. אבל בכול שולט אקסל ון - דה - חראף: נער פרוע, חסר - מעצורים, אחר מכולם, מפחיד בעוצמתו האפלה ומהלך קסם כאחד. ומאז הוא רודף אותך אל בגרותך, נוכח בכל אשר תפנה - לתמיד. פגישה מקרית, או לא מקרית, ברחוב. תמונתו בעיתון: פשע, סמים, כסף, נשים. אתה מגלה אותו בעבר של אשתך. והוא אינו נותן מנוח. והוא עדיין כמיהה נסתרת לכל מה שיצרי, נועז, מסוכן ואסור.