בסוף הוא מצא איזו תחנת ג'אז, צלילי זהב של חצוצרה וסקסופון נשפכו מהרמקול אל חלל המכונית וצבעו הכול בזהב. זהוב ההגה, זהוב לוח השעונים, זהוב זקנו של ראובן, זהובים המושבים, זהובים החלונות, זהובים הענפים השבורים שמאחור, זהוב גדם העץ שנותר בגינה, זהוב - שחור גוו העירום של עבדול המתקלח. וגם הזמן הוא זמן זהב ובזמן זהב אין מוקדם ומאוחר וכך אנחנו נוסעים עם העץ החי ועם העץ המת ועם הזרע ממנו צמח העץ ועם רקב העץ ועם ראובן הילד וראובן הזקן ועם אבותיו של עבדול, בני שבט אפריקני, ועם היערות שהיו כאן לפני היות העיר ועם היערות שיהיו כאן ועם הצליל ועם הדממה שלפני ואחרי הצליל. הסיפורים בקובץ זה משלבים שלושה רבדים : הרובד העלילתי, המתאר פיסת חיים אמריקאית או יהודית - אמריקאית : הרובד הפילוסופי - אקזיסטנציאלי העוסק בשאלות כמו חוויית היש, חוויית הזמן וההשוקה למוות ; הרובד הפואטי - אפיפני המוליך את גיבורי הסיפורים אל התגלות שמעבר לזמן ולמקום. בנימוקי חבר השופטים, שזיכה את הספר בפרס נוצת הזהב (אקו"ם), נאמר על הספר: "ניכר בו קול חדש ורענן, שכמוהו טרם נשמע בסיפורת העברית של השנים האחרונות." יובל יבנה נולד בירושלים (1964) וחי בה עם רעייתו ושלושת ילדיו. למד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. ספרו הראשון "חיים אחרים" (אוסף סיפורים) יצא לאור בהוצאת שוקן, 1997 . מלבד עיסוקו הספרותי, הוא חבר בלהקת הרוק "המשפחה" (דיסק הבכורה שלה יצא לאור ב2002 - ).