"אוושת הרוח בברושים" חושף לעיני הקורא פרק מרתק בתולדות היישוב היהודי בארץ - ישראל. סיפורה של המחברת, המספרת כמו לפני תומה פרשת חיים קשה מנשוא ורצופה תהפוכות לרוב, נסב על אמה, אישה עצמאית, רבת תושייה ונחושה בדעתה, שמן הסתם היתה מתקוממת אילו אמרו לה שהיא ממבשרי הזמן החדש בעודה שקועה כולה בעבודת - אדמה מפרכת בשיטות ישנות. בתוך כך נגלה לעיני הקורא עולמם של מייסדי המושבה הנידחת, איכרים כבדי - צעד ונשיהם האמיצות, ששרדו את התורכים, את הנחשים ואת השודדים, ונאחזו במקום הקשה ההוא למרות המלחמות, הבצורת, הארבה, הרעב, הקדחת, השחפת ומותם של הילדים. הרומן מבוסס על סיפורן של שתי משפחות - משפחתן של ר' ישראל אשכנזי, מראשוני הרוכשים את אדמות החולה ואחת מחמש המשפחות הראשונות ביסוד המעלה, ומשפחתו של ר' נחום לויסון, רב ומקובל ידוע בצפת, שמשפחת אשתו, יעבץ, ממגורשי ספרד, הגיעה לצפת מקושטא בסוף המאה ה - 17 יוכי לוין היא נכדתם של ר' ישראל ור' נחום.