"פרא אדם" קראו לו המפקדים שלו בצבא בחיבה או בכעס וניבאו לו גדולות או עצרו את הקידום שלו.
"בניהרקולס" קראו לו החברים שטיילו איתו בדרום אמריקה, אחרי שפיספס מעבורת והשיג אותם רגלית בתחנה הבאה.
"בַּבּ" קראה לו גלי ארוסתו.
"בְּנָיָקִי" קראו לו אביו ואמו, שלום ומיכל, ששלומם קשור בחוט לשלומו. "בניה" נקראו יותר ממאה תינוקות על שמו.
לכל איש יש שם.
לכל איש יש גם סיפור.
סיפורו של בניה שראל הוא של גבר צעיר תאב חיים ורב־פנים, שהיטלטל בין חברון לתל אביב, בין חלומות על קריירת משחק לקריירה צבאית, בין תשוקה לחופש לבין כמיהה לבית.
ב־1 באוגוסט 2014, שלושה שבועות לפני מועד חתונתו, כשנראה שכל חלקי הפאזל של חייו סופסוף מסתדרים במקומם, נפל בקרב ברצועת עזה בתום מבצע "צוק איתן", בעודו צועד בראש חייליו כמפקד סיירת גבעתי.
שמיים שאין להם חוף הוא רומן ביוגרפי המתאר את מסע חייו של בניה שראל, את ילדותו בקריית ארבע, את התבגרותו בישיבה התיכונית, ואת הדרך הקשה שעבר עד שמצא את מקומו בתוך המסגרת הצבאית.
הספר נוגע בכנות ובאומץ בסדק שנוצר בינו לבין הוריו בעקבות התרחקותו מהדת ומספר בגילוי לב, בהומור ובכאב על אהבתו הגדולה לגלי.
סיפורו האישי של בניה נותן ביטוי לפלח נכבד בחברה הישראלית, החי על קו התפר בין עולמות שונים ונע הלוך ושוב בין העולם החילוני לעולם האמוני.
שמיים שאין להם חוף הוא ספרה השלישי של יפעת ארליך, עיתונאית "ידיעות אחרונות".
ספרה הראשון "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר", סיפור חייה של דפנה מאיר, נגע בלבבות רבים והיה לרב מכר