אופיה של ההיסטוריה ומשמעותה הן סוגיות שהעסיקו את ישעיה ברלין המנוח כל ימיו. הוא דחה שוב ושוב את כתה ההיסטוריון, שביקשו תלמידיו וקוראיו להעניק לו, ואולי אכן לא היה היסטוריון במובן הצר של המילה. ועם זאת, תרומתו לחקר ההיסטוריה של הרעיונות ייחודית ורבת תהילה.
במאמרים ובהרצאות שלוקטו בכרך זה יגלה הקורא את המגוון הרחב של השאלות והתופעות האנושיות-תרבותיות, שריתקו את רוחו היצירתית של כותבם: היסטוריה, פילוסופיה, יסודותיה של הפוליטיקה, הסוציאליזם לתולדותיו, שורשי הרומנטיקה והלאומיות המודרנית. כשברלין עוסק בנושאים אלה, הוא מגלה את עומק הבנתו בתופעות הסבוכות והעמוקות הללו, אך גם יכולת לא מצויה לשפוט ולהעריך מבפנים השקפות אינטלקטואליות ותרבותיות, המתנגשות לא אחת עם תפישות עולם ואמונות שהוא הזדהה עמן כאדם. ``הדוקטרינר``, פסק ישעיה ברלין, הוא אדם ש``נוטה לדכא את מה שעלול לעורר בו חשד שהוא אמת, אם ייתקל בו``. וברלין, ברוחו החופשית ובהתעקשותו המרצת לחשוף את עיקרי הדברים המסתתרים מתחת לכסות מראית העין, לא היה דוקטרינר.
תחושת המציאות הוא הספר החמישי בסידרת כל כתבי ישעיה ברלין, שיצאה לאור ב``ספריית אפקים``. הספרים הקודמים: הוגים רוסים (1982); רשמים אישיים (1983); נגד הזרם (1986); האנושות - בול עץ עיקש`` (1994).