ליב אולמן נולדה בטוקיו למשפחה נורווגית. למדה אומנות המשחק בלונדון והחלה בקריירה שלה בתיאטרון של אוסלו. השתתפה בסרטים הוליוודיים.הצלחתה הראשונה באמריקה היתה בהצגת 'בית הבובות' בלינקולן סנטר. פגישתה עם הבמאי אינגמר ברגמן באחד מרחובות שטוקהולם היתה ראשית הקריירה הפילמאית הנדירה שלה. הדרך היתה רצופה בסרטי מופת של במאי בעל שם עולמי:"פרסונה", "תמונות מחיי נישואין", "אלקטרה", "בושה", "יצריה של אנה", "שעת הזאבים","זעקות ולחישות", "פנים אל פנים", "המהגרים", ואחרים-בהם גילמה את הנשיות הנצחית בדמותה החד-פעמית של ליב אולמן. עם הבמאי שלה, ברגמן זכתה לאהבת חייה, סבוכה ונפתלת וקצרת שנים, אך עשירת חוויות ורבת משמעות והיא הביאה לעולם את ביתם המשותפת, לין. אחת השחקניות הגדולות בעולם התיאטרון והקולנוע משתפת אותנו ביומן חיים אינטימי בו היא מתגלה כאומנית, כאישה, כאם. חושפת משהו מיחסיה הסבוכים עם הבמאי שלה, אינגמר ברגמן. ליב אולמן בענוותה, ברגישותה, בחכמתה, בגדולתה. 201 עמודים. האתר ממליץ. "לין ואני משוחחות על החיים והמוות. אני מאמינה שביחד יש לנו תשובה המונחת במקום כלשהוא בשתיקתנו בעודנו יושבות כאן. ידי בידייך. לין יקרה. היו כל כך דרישות מבחוץ, אנשים שרצו חלק מאותו בזמן שהיה מיועד לשתינו. את נשארת לבדך עם כל אותם דברים שכה ציפינו להתחלק בהם זו עם זו. היתה לך אמא מתוחה, וקודחת המעניקה חיבוקים חפוזים. מקשיבה, לך בעודה מתופפת באצבעותיה בחוסר סבלנות על השולחן. הייתי עייפה וביקשתי ממך לא להיות תובענית כל כך כלפי, מפני שאני עצבנית. ולעתים ראיתי אותך נסוגה ומתרחקת ממני. פחדתי לקרוא לך חזרה. פחדתי, מפני שייסורי המצפון העיקו עלי. פחדתי מפני שההצלחה החיצונית שנחלתי הושגה במחיר משהו שהיה יכול להיות שלנו שתינו. יותר מכל אני מפחדת שביום בו אוכל לתת לך את כל זמני יהיה מאוחר מדי, מאוחר מלהגיע אלייך. דעי שאני אוהבת אותך כל הזמן. במשך שנים נאבקתי עם מקצועי. ניסיתי למצוא מי אני ולמה. גופך הקטן והרזה קרוב לחיים כפי שהתקרבתי אליהם אני. את הינך החיים עצמם כאשר אני נוגעת בך ואת נהיית כבדה וחמה ונשענת אל עלי. כשאת מלטפת את לחיי ואומרת "אמא קטנה", ומבינה יותר ממה שאני מעלה על דעתי. כשאת אומרת שאני לא צריכה להיות עצובה, כי את אתי. כשאת מפשירה מעשירה את חיי בעצם קיומך. לין היקרה... קשר ללא מילים וללא מגע. אני עומדת בחלון ורואה אותך חופרת ועודרת באדמה, לבושה במכנסיים בלויים בברכים. יש לך מחשבות והרפתקאות שלא אקח בהן חלק לעולם. אני עומדת ומביטה בך, וקרובה לך יותר מכל דבר אחר שאני יודעת. את הינך אותו חלק ממני שהינו חופשי לחלוטין. ואני מסתכלת בך, מייחלת שיינתן לי הזמן ללוות אותך בקירבה רבה יותר, לראות איך חיה בך חירותך. האם את מבינה, לין יקרה-בחוץ, עם הילדים עימם את צוחקת ובמשחקייך החשאיים שאת משחקת לבדך, והניחוחות והצבעים כל היופי שהינו עדיין העולם שלך-האם את מבינה שאין לי אף סיבה ראוייה אחת שלא לרוץ החוצה, אלייך, לחיות את חייך? אולי זוהי אותה ממלכה אבודה של ילדות שאני מחפשת אחריה תמיד."