אש מקינטייר ראה את שני שותפיו העסקיים וחבריו הטובים ביותר, גייב וג'ייס, מתאהבים חזק ומהר.
הוא התחיל להרגיש מחוץ ל"משפחה" הקטנה שלו.
באיזשהו מקום, בלי להודות בכך, גם הוא רצה מה שיש לחבריו: אישה מדהימה ואוהבת.
את ג'וזי פגש בפארק, כשהיא שקועה בציור.
שער בלונדיני ארוך, פנים יפהפיות, עיני תכלת מדהימות.
היא לבשה חצאית ארוכה שהתנועעה ברוח וחשפה רגל אחת ארוכה, נתונה בכפכף מסוגנן.
טבעת נצצה על אחת מאצבעות רגליה.
השמש נאחזה בצמיד רגל מוכסף, שמשך עוד תשומת לב אל קרסולה העדין.
אבל מה שהכי משך את תשומת לבו של אש היה הקולר שענדה לצווארה; הוא לא התאים לה.
איך הגבר ששוכב איתה לא רואה את זה?
קולר צריך לייצג את הדאגה של הגבר השולט לאישה המתמסרת לו, את החיבור שלו איתה.
הקולר צריך להתאים לאישה שעונדת אותו!
אש הבטיח לג'וזי שייתן לה המון, אבל גם ייקח הכול.
היא תהתה כמה בדיוק הוא ייקח, ואם יישאר לה משהו אחרי שיסיים לקחת את מבוקשו.
היא חיכתה. חלמה על זה. תהתה איך זה יהיה. ועכשיו היא יודעת.
התחושה הייתה שזה פשוט נכון. כול דאגותיה התפוגגו, ואיתן גם התהיות, השאלות, הפחדים.
כול אלה נעלמו ברגע מושלם אחד, שבו הכול היה מדויק.
איפה עוד תמצא גבר כזה? מישהו כול כך מתחשב ואכפתי. כול כך עדין ורך איתה, ועם זאת קשוח ותובעני כשהיא צריכה את זה?
הוא מושלם. והיא חשבה עד כה שגברים מושלמים קיימים רק בפנטזיות...