"תומאש ישב במרחק שני כיסאות מוגבהים ממני, כוסית וויסקי זעירה חבוקה בין כפותיו הגדולות.
עיניו האדומות, המכוסות דוק קל של ערפל, העידו על כוסיות רבות שקדמו לזו, שחציה היה עדיין מלא.
הוא נשען על דלפק העץ המכוסה בשכבה דקה של לכלוך, שיערו הכהה נח על כתפיו, וכשהפנה אלי את ראשו, נטתה הרעמה המבהיקה אל הצד ברישול רך, ואני הסמקתי והרכנתי את מבטי במבוכה.
קיאנו ריבס, חשבתי לעצמי, ופי התמלא במתיקות דשנה."
בגיל שלושים ושתיים, ילדה אישה שהתייתמה משני הוריה בגיל צעיר ונותרה מאז מבולבלת, עצובה וכמהה לאהבה, פוגשת דפי את תומאש - דיפלומט צ'כי יפהפה, שמסחרר את חושיה ושובה אותה בקסמיו, הוא עובר לגור בביתה, אך מתחת למעטה הזוגיות הפסטורלי שהוא טווה, תומאש מסתיר סוד.
שפעת קשה ומתמשכת שפוקדת את דפי מפגישה אותה עם ליאו, פסנתרן צעיר ומבריק המטפל בה במסירות.
מבלי שהתכוונו, צומחת בין השניים אהבה חמה וחזקה.
עתה מוטל על דפי לבהור בין שני אהוביה, במלאכת מחשבת עדינה ומורכבת נחשפת השתוקקות לקרבה אמיתית, ומולה הקושי בוויתור על בדידות יתומה, מוכרת ונוחה.