"מתוך החלום אתה בא אליי ואנחנו שוב ילדים בקיבוץ. גופך הדקיק עוטף אותי, שער הפשתן נוגע ומדגדג את פניי בריח שמפו ילדותי, כזה שלא עושה דמעות, ואני מחייכת וצוחקת אליך בעיניים עצומות... אתה זוכר, שאולי? גם אותך עוד צובטות התמונות?"
במשך פרק זמן תמים ודחוס של ילדות גדלו שאולי ותמר כאחים.
מפגש מחודש המתקיים בבגרותם מותיר את תמר מעורערת, שבורת לב ומבולבלת.
היא בורחת לניו יורק, שם היא פוגשת שני גברים המתחרים על לבה, מוצאת עבודה כדוגמנית ובונה לעצמה חיים מלאים, הרחק ממוקד הזיכרונות היוקד שבקיבוץ ילדותה.
בעדינות, ברגישות ובמיומנות ספרותית בשלה ומרשימה בוראת מיכל מירון את דמותם של גיבורי מים ראשונים: מרלון - הכושי יפה התואר; ג´ונתן - הפסיכולוג השקט והעצוב; שאולי - הסופר המוכשר, הגולה מרצון ואת דמותה המורכבת של תמר היפה והשבירה, המתמודדת עם אנורקסיה, עם היריון בלתי מתוכנן ועם היסטוריה משפחתית מורכבת.