קובץ סיפורים זה, שראה אור ב1953-, נחשב למיטה יצירתו של מרדכי טביב (1979-1910), מן הבולטים שבמספרי `דור בארץ`. הספר נתקבל בשעתו באהדה על ידי טובי המבקרים ואף זכה בפרס אוסישקין. ארבעה מסיפורי הקובץ עוסקים בהווית חייהם של יהודי תימן שהשתקעו בארץ. בכל אחד מהם העלה טביב, בעצמו בן העדה, פן אחר של חיי העדה על אורותיהם וצלליהם. הוא תיאר ביד אמן עולם מובחן מאוד, מרתק בססגוניותו; ועם זה, העניק לסיפוריו משמעות אנושית אוניברסילת שמעבר לזמן ולמקום. דמויותיו נקלעות בין מאוויהן האישיים לבין מוסכמות העדה, בין המציאות הארצישראלית לבין מסורת עתיקת יומין. בולטות במיוחד בקובץ זה דמויות של נשים תימניות שמצוקותיהן נכפלו בגין מעמדן החברתי, מהן כמה שהצליחו לגבור, בעיקר בכוח תעצומות נפשן. הסיפור החמישי, דרך של עפר, שגיבורו הוא לוחם פלמ``ח, נוגע בשאלות-קיום של היחיד, ומגלה את כוחה המזכך והגואל של האהבה. מסיפור מורכב ורב-פנים זה משתקפת התייחסות דואלית של המספר אל האתוס של הפלמ``ח. הקריאה בסיפורי טביב מזמנת לקורא בהכרח מפגש סיגנונו המיוחד, עם העברית היפהפייה שלו היונקת ממקורות ``מדרש הגדול`` של יהודי תימן, ומצטיינת בעושר ביטוייה ובשפע הניואנסים שלה. דרך של עפר הוא הספר השני של טביב שהוצאת הקיבוץ המאוחד מגישה לקורא. קדם לו הרומאן כעשב השדה (2000). בזאת מקווה ההוצאה לשמור על מקומו הראוי של טביב בקרב הטובים שביוצרי הקלאסיקה בשפה העברית. מספריו האחרים של טביב: כערער בערבה ומסע לארץ הגדולה.
