היה היה איש שהיו לו שלושה שמות. בשלושים וחמש השנים הראשונות לחייו היה שמו תיאודור. בתשע השנים האחרונות לחייו היה שמו בנימין זאב. שם משפחתו שלא השתנה מיום הולדתו עד יום מותו היה - הרצל, כלומר לב קטן. 

מי שקורא את קורות חייו של האיש יודע שלא לב קטן היה לאיש, כי אם לב גדול, שהיה מלא אהבה ודאגה לעם היהודי. ארבעים וארבע שנים בלבד פעם הלב הגדול השה, שהיה חולה מאוד.

אילו החזיק הלב מעמד עוד ארבעים וארבע שנים היה הרצל זוכה לראות את חזונו מתגשם.

ספר זה מספר את סיפורו המרתק והמרגש של חוזה המדינה שלא זכה.