אהרון אלקלעי היה הבולגרי היחיד ברחוב שלו ביפו שהצביע בגין עוד בשנות השישים, ודווקא בתו האמצעית, הסוערת והיצרית, מתחתנת עם ערבי. הוא תמיד תיעב את הדת ואת הדתיים, ודווקא בנו הבכור, שאיבד את עצמו בטריפ בהודו, בסוף מוצא את עצמו עם כיפה. נחמתו היחידה היא בבת הזקונים, שאותה מגדל אהרון לפי רצונו, אלא שגם הבת השאפתנית המחונכת לעילא מתקשה למצוא את הדרך, תרתי משמע.
"מותו של אהרון אלקלעי" מגולל בלי רחמים אך עם שפע חמלה את סיפורם של דניאלה, עופר וסנהדרין לפני ואחרי מות אביהם הדומיננטי, שמטיל את צלו על חלומותיהם, תקוותיהם ואהבותיהם. יפו, אחות חורגת לעיר הגדולה, פיסת נדל״ן מתחדשת, ערבית ומערבית, היא זירת ההתרחשות המרכזית של הספר וגם דמות בפני עצמה – קריה צבעונית ונחשקת הנושאת גיבנת של נחשלות והזנחה.
ספר זה, השני פרי עטה של עידית אלנתן, הוא רומן משפחתי לא שגרתי, נוקב וחד הבחנה. קולה המדויק מקפל ופורש רובדי משמעות בשפה רגישה בעודו צולל אל מעמקי המתחים של מבוע החיים הישראלי.
ספרה הראשון, "בניגוד להוראות היצרן" (זמורה־ביתן, 2011), זכה לשבחי הביקורת ולהצלחה בקרב הקוראים.
