"אותו הים" הוא רומן נועז וחדשני שכמוהו לא כתב עמוס עוז עד היום: רומן הקובע לעצמו את חוקי - המשחק שלו, ובתוכם הוא פורץ הרבה מוסכמות.
זהו ספרו המשחקי ביותר של עמוס עוז.
האם המתה, הבן האובד, האב החי עם חברתו הצעירה של בנו, ודמויות אחרות, כולם מדברים זה עם זה כל הזמן כאילו היו בחדר אחד, ולפעמים כאילו הם כולם מכורבלים במיטה אחת.
העלילה המוזרה, המשעשעת, העל טבעית ורבת התהפוכות מתרחשת בבת ים ובטיבט וברחוב מזא"ה ובבולגריה וברחוב מלצ'ט וגם בערד.
המספר הבדוי, המחבר המובלע, הכותב, הדמויות שברומן ועוד כמה חברים שאינם ברומן מסתובבים בביתו של עמוס עוז בערד ואפילו יוצאים לעזור לו קצת בגינה, ובנתיים דיתה כתבה תסריט, ודובי דומרוב רימה אותה אבל קצת גם התאהב בה, וגיגי בן גל הבטיח לממן הפקה אך בסוף גנבו לו את הרכב והשאירו אותו בלי כלום בלילה בפרדס עזוב.
וריקו מסתובב כל הזמן במזרח הרחוק, לפעמים עם אמו המתה, לפעמים עם זונה מפורטוגל, לפעמים עם איש - השלג המסתורי, ולפעמים הוא ממש לבדו.
בתוך כל זה מתרחש כאן גם איזה חיפוש שאפשר לקרוא לו דתי ואפשר באותה מידה לקרוא לו חיפוש אהבה, וחיפוש מה יהיה כשנמות, וגם מה הים אומר.
השמויות לא רק שוכבות זו עם זו, מתוודות, משקרות, מצחיקות - אלא גם מתאחדות כולן באיזו צורה מסתורית: כאילו כל התודעות יצאו מאותו מעיין וזורמות אל אותו הים. כולם נכנסים אל כולם.
עמוס עוז כתב את הספר הזה על עצמו, על אמו, על ספריו, על בת ים של שנות התשעים וגם על נוכחות המוות.
חלקים ברומן הזה הם תפילה, שירה ומשחק.
אותו הים - יצירה המתקרבת אל שורשי הרומן.
הספר הזה כתוב בחדווה ובכוח, וחושף את עצמו עד הסוף.