החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר, והדרך שבה אתה בוחר לספר את מה שאתה זוכר," כתב גבריאל גארסיה מרקס.
רוטמן בחר להתחיל את הסיפור בלילה שבו פינה מבית אמו המנוחה את החפצים, התעודות, התמונות והזיכרונות. הוא שירבט גם את האיורים.
זה סיפורו של הדור שנולד בימי התום של הארץ הזאת, והוא מנסה לתאר אותה כמו שהייתה, או כמו שרצתה להיות, עם גיבורי התרבות שלה: דוד בן-גוריון, רחל ינאית בן-צבי, משה דיין, ג'וני וייסמילר, נתן אלתרמן, אלביס פרסלי, ישעיו ליבוביץ', המשוררת רחל, יעקב חודרוב, אריק איינשטיין, אלחנן המציל, מוכרת הבייגלאך מחוף השרון ואחרים.
הילה אלפרט בראיון עם רוטמן: "ספר זיכרונות המורכב מרצף של סיפורים קצרים ומענגים, חפים מפטפטנות, המציעים קורס מזורז בעיתונות אמיתית, ואין דמות מחייו של רוטמן שלא מלמדת משהו על תולדות הארץ הזו, אין אירוע חדשותי שלא מגלה עוד פיסה מחייו של המספר או ממה שמתרוצץ אצלו בראש, ובכל פעם שמזדמנים לתוך חלום שחלם יוצאים ממנו עם שריטה קטנה ועוד פרט או שניים מהביוגרפיה של המספר."
עמיקם רוטמן נולד בהרצליה, היה קצין בקבע, עיתונאי ושדר רדיו בקול ישראל. נשוי למאיה ואב לארבעה. הוא מתגורר עם משפחתו בגליל.