עמליה כהנא-כרמון קבעה, למן ראשית כתיבתה, נוסח כתיבה ייחודי, בחומרים, בלשון ובדרך הסיפור. נוסח זה, שהיה שונה מאוד מכתיבתם של הסופרים הגברים הנחשבים בני-דורה, התקבל מייד כאחת מפסגות הסיפורת העברית, לדעת הביקורת והקוראים גם יחד. לימים הפך דגם-התשתית של הסיפור שלה לדגם-יסוד מרכזי בכתיבתן של סופרות בסיפורת הישראלית.
'כאן נגור' הוא ספר חדש ומפתיע, אף-על-פי שחמש הנובלות הכלולות בו, או פרקים מתוכן, הופיעו בספרים שונים של המחברת. ההצבה החדשה של החומר היא שמגלה את הפנים החדשות. הנובלות "כאן נגור" (על התחנות במהלך חיי-הנישואין) ו"אני צמא למימייך ירושלם" (על שלוש סטודנטיות הדרות יחד בירושלים המנדטורית) מורכבות ממה שהיו בזמנו סיפורים קצרים עם אותם גיבורים, בתקופות שונות של חייהם – סיפורים אשר נכתבו בזמנים שונים ובנפרד, וכך גם התפרסמו. כאן הם מוצבים לראשונה יחד, לפי סדר כרונולוגי, כפרקים בסאגה משפחתית. בתור חוליות של יחידה מגובשת אחת, מגלה בהן עתה עצם הגישור בין הפרקים פנים חדשות, לא-משוערות: מרכז-הכובד עובר אל אשר עושה לחיי הגיבורים מהלך-הזמן.
ב"הינומה" (על השלבים שעוברת ההתקדשות הפנימית של נערה לקראת כלולותיה) המבנה נועז יותר. כל פרק בה הוא מה שהיה במקורו סיפורה של גיבורה שונה, במקום ובתקופה שונים. כאן, הגישור בין פרק לפרק משרטט את קו התזוזה החלה בהבנתה של כל נערה את עובדות-החיים, לעומת הציפיות התמימות שהיו לה בנושא. כולל המחיר שניטל עליה לשלם עם כל שלב בהתפתחות הזאת.
הנובלות "לב הקיץ, לב האור" (על החיים בתוככי מדינת התא המשפחתי מנקודת-מבטו של ילד) ו"ממראות גשר הברווז-הירוק" (על שבי ושחרור משבי – סיפור היסטורי על רקע המאה השבע-עשרה באירופה) אומנם הופיעו כבר בעבר כנובלות עצמאיות, אך שיבוצן בתוך המערך החדש של ספר זה מזמין לקרוא בהן אחרת.