יולי, המספרת את הסיפור שלה בגוף ראשון, מבהירה כבר בעמוד השני של הספר: "הבית שלנו מלא סודות, מלא דברים שלא שואלים. הדלתות אצלנו לרוב סגורות. כל אחת שומרת את הסודות שלה לעצמה."
כשיולי אומרת "כל אחת" היא מתכוונת לאמא שלה, שאיננה מדברת אלא על מה שקשור להתנהלות יומיומית, לאחותה הגדולה רוני ולה עצמה, שאף שהיא כבר בכיתה ו – היא עדיין מרטיבה במיטה בלילות. וזה רק אחד הסודות של יולי...
סוד חדש המאיים על השלווה המדומה של המשפחה קשור למעטפה החומה שהביא הביתה אחיה של אמא. מה יש בה? למה הוא מנסה לשכנע את אמא שתפתח את המעטפה? אבל בבית של יולי לא שואלים שאלות, כי יודעים שאמא לא תענה ולא תשתף.
עפרה גלברט-אבני מספרת סיפור מורכב, רגיש ומעניין על משפחה מיוחדת, שחיה שנים ארוכות תחת נטל של סודות עד שאחד מהם, כמו מורסה, פוקע וגורר אחריו עוד גילויים, שינויים והחלטות חדשות. החוטים העדינים שטוותה הסופרת נארגים היטב ומובילים את חלקי הסיפור עד להתבהרות, המאפשרת למשפחה להמשיך לחיות. קולה האמין בדרך כלל של המספרת הצעירה בת ה- 11 מצליח לנוע בין חיי היום יום של נערה על סף התבגרות לבין סיפור משפחתי קשה.