היא חזרה הביתה לאטה כאשר תקפו אותה גרגרי החול, חתכו את פניה וחדרו לאפה, עיניה ואוזניה. היא מצאה מקלט אצל דודנה חנא, שגר עם הוריו בקומה העליונה של בניין מפואר על גדת הנילוס..."בשם אללה הרחמן והרחום!" אמר חנא בשעה שפתח לה את הדלת. "בשם ישו החי לעד", השיבה ליילה. רעמי הצחוק פרצו, והדודה הופיעה בריצה לראות מה קרה. ליילה בילתה שעות יפות, בחברת חנא וחברו חוסיין. "החבר חנא, החבר חוסיין", כך כינו את עצמם. הם דיברו על מרקס, על טרוצקי, על רוזה לוקסמבורג. "כולם יהודים" אמרה ליילה. "לא, גבירתי הידענית" ענה חוסיין, "כולם אזרחי העולם". זהו רומן ובו שני סיפורים: זה של ליילה, צעירה קופטית בת קהיר, וזה של מצרים המודרנית. היומיום של ליילה, מסעותיה, אהבתה ונישואיה, מושפעים ישירות מתולדות עמה - הבריטים, הקומוניסטים, המיתוסים המצריים העתיקים, המלחמות עם ישראל - מתרבות שלמה שאיננו מכירים. פאוזיה אסעד היא סופרת ופילוסופית מצריה המתגוררת בשווייץ. "המצריה" הוא רומן אוטוביוגרפי. הספר הוצא במסגרת סדרת "הסהר הפורה", סדרה המביאה לקוראים קולות שונים שדרכם מתגלה המצב המורכב באיזורנו.