פאול ארדש, המתמטיקאי הפורה האקסצנטרי ביותר של זמננו, התעניין רק בדבר אחד: במספרים. בעיניו של ארדש, המתמטיקה צפנה בחובה את היופי הנצחי והאמת היחידה. אף שהיה בעל יכולת חשיבה מדהימה, ארדש לא היה מסוגל לבצע פעולות יומיומיות פשוטות. הוא נטש את ביתו ואת החיים הנוחים, ובמשך יותר משישים שנה נדד בקצב קדחתני בין ידידיו המתמטיקאים על פני ארבע יבשות, כשכל רכושו דחוס בשתי מזוודות בלויות, במרדף אחרי בעיות מתמטיות וכישרונות חדשים. בשנות החמישים מנעו ממנו בעיות ביורוקרטיות את הכניסה לארצות - הברית ולהונגריה, וכך הפכה ישראל לזמן - מה למקום מגוריו הקבוע. עד סוף ימיו בילה מדי שנתיים סמסטר מלא בטכניון וסייע להתבססות המחלקות למתמטיקה באוניברסיטת תל - אביב, באוניברסיטת בן גוריון ובאוניברסיטת בר אילן. ארדש התיידד כאן עם מתמטיקאים רבים, שרובם מחזיקים בתואר מ.א. (כלומר אנשים שכתבו מאמרים משותפים איתו). בשנת 1984 זכה ארדש בפרס וולף היוקרתי והטכניון העניק לו תואר דוקטור לשם כבוד במעמד שבו קיבל גם יצחק רבין את התואר. בביוגרפיה מבריקה ויצירתית שהפכה לרב מכר פורש לפנינו פול הופמן את מסכת חייו ועבודתו של ארדש כשהוא שוזר בה צוות גאונים מרשימים, מארכימדס ועד סטניסלב אולאם, אחד המוחות המבריקים בתוכנית הגרעין האמריקנית בלוס אלאמוס. הופמן שילב בספרו אנקדוטות משעשעות עם הסברים מתמטיים הזורים אור על התגליות המתמטיות החשובות ביותר של המאה העשרים, כגון החידה בת 380 השנה של משפטו האחרון של פרמה, והדילמה של מונטי הול העוסקת בסיכויי הזכייה בשעשועוני טלוויזיה. הספר מעניק לקוראים הצצה אינטימית לחייו יוצאי הדופן של פאול ארדש, ולעולם המרתק של המתמטיקה, שהיתה כל חייו.
