"פיליפ רות במלוא הקיטור" הניו יורק אובזרוור
על רקע מלחמת קוריאה, גבר צעיר נקלע לאירועים מפתיעים ומתמודד עם השלכותיהם הרות הגורל.
שנת 1951 באמריקה, השנה השנייה למלחמת קוריאה. מרקוס מסנר, צעיר שקדן, שומר חוק ומלא מרץ מנוּארק, ניו ג'רזי, מרקוס מסנר, מתחיל את שנת הלימודים השנייה שלו בקמפוס השמרני של ויינסברג קולג' שבאוהיו. ומדוע הוא שם, ולא בקולג' המקומי בנוּארק שאליו נרשם מלכתחילה? כי אביו, הקצב השכונתי החסון ואיש העמל, כנראה יצא מדעתו- יצא מדעתו מרוב פחד ודאגה מפני הסכנות שבעולם המבוגרים, הסכנות שבעולם בכלל, הסכנות הרובצות בכל פינה ומאיימות על בנו האהוב.
כפי שהאֵם למודת הסבל, המוטרדת נואשות מן המצב, מספרת לבנה, פחדיו של האב נובעים מאהבה ומגאווה. אולי. אבל מרקוס כועס מכדי שיוכל להמשיך ולגור עם הוריו. הוא עוזב את הבית, והרחק מנוארק, בקולג' שבמערב התיכון, עליו למצוא את דרכו בין מנהגיו ומסגרותיו של עולם אמריקני אחר.
זעם, ספרו העשרים ותשעה של פיליפ רות, מספר את סיפור חינוכו של אדם צעיר לנוכח במקרים מטילי האימה והמכשולים התמוהים שמזמנים החיים. זהו סיפור על חוסר ניסיון, על איוולת, על התנגדות אינטלקטואלית, על גילוי מיני, על אומץ ועל טעות. זהו סיפור המסופר במלוא השנינות והחיוניות היצירתית העומדות לרשותו של רות, סטייה מפתיעה מן הנרטיבים רדופי הרוחות של גיל הזקנה וניסיון החיים שבספריו האחרונים, ובה בעת תוספת רבת-עוצמה לחקירתו בהשפעותיה של ההיסטוריה האמריקנית על חיי היחיד הפגיע.
"רות ממזג את שמחת החיים המופקרת של כתיבתו המוקדמת עם הפיכחון של ספריו האחרונים וממחיש במיומנות דקת-הבחנה את האופן הבלתי נתפס שבו הבחירות התמימות והמקריות ביותר, ולפעמים אפילו המבדחות ביותר, מביאות לתוצאה שאינה עומדת בשום יחס אליהן."
הניו יורקר
"הסוד של רות, אני חושב, הוא הביטחון העילאי שלו כמספר סיפורים – ולמרבה הפרדוקס, ענווה עילאית..."
הניו יורק טיימס בּוּק ריוויו
ּ
"אולי קשה לאהוב את הספר הזה, אבל קשה הרבה יותר לשכוח אותו."
ניוזוויק
"פיליפ רות הוא רב-מג שמצליח לשלוף שפנים חדשים מאותם כובעים ישנים."
ניו יורק סאן
ב-1998 זכה פיליפ רות בפרס פּוּליצר על ספרו פסטורלה אמריקנית וקיבל את "המדליה הלאומית לאמנויות" בבית הלבן. ב-2002 הוא קיבל את הפרס הנכבד ביותר של האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות, "מדליית זהב בסיפורת", שהוענקה בעבר, בין השאר, לג'ון דוס פאסוס, לוויליאם פוֹקנר וסוֹל בֶּלוֹ. הוא זכה פעמיים בפרס הספר הלאומי, בפרס פֶּן/פוקנר ובפרס החוג הלאומי של מבקרי הספרות.
ב-2005 קיבל ספרו הקנוניה נגד אמריקה את פרס החברה ההיסטורית האמריקנית על "הרומן ההיסטורי הבולט בנושא אמריקני ב-2004-2003", ונבחר לספר השנה על ידי ה"ניו יורק טיימס בּוּק ריוויוּ", ה"סן פרנסיסקו כרוניקל", ה"בוסטון גלוֹבּ", ה"שיקגו-סאן טיימס", ה"לוס אנג'לס בּוּק ריוויוּ", ה"וושינגטון טיימס בּוּק וורלד", "טיים", "ניוּזוויק" וכתבי עת רבים נוספים. בבריטניה זכה הקנוניה נגד אמריקה בפרס וו.ה. סמית על ספר השנה, ורות היה לסופר הראשון שזכה בפרס פעמיים בכל ארבעים ושש השנים שבהן מוענק הפרס.
ב-2005 היה רות לסופר האמריקני השלישי שעבודותיו רואות אור במהדורה מקיפה ומוסמכת של "הספרייה של אמריקה" בעודו בחיים. האחרון בשמונת הכרכים יראה אור, לפי המתוכנן, ב-2013.