קונסטנדינוס קוואפיס (1863-1933) הוכר זה כבר לא רק כגדול השירה היוונית המודרנית, אלא אף כמשורר מרכזי של התרבות הים תיכונית, הישנה והחדשה. קוואפיס שנולד ומת באלכסנדריה, מסמל בשירתו את העיר שנוסדה על ידי אלכסנדר הגדול והיתה לבירת העולם ההלניסטי, מקום המפגש של תרבויות המזרח והמערב, משכן הספריה האלכסנדרונית הגדולה שאספה אל תוכה את כל אוצרות הרוח של יוון הקלאסית.
שירת קוואפיס שבה ומאספת, כביכול, לתוך כלי שיר מודרניים את האוצרות הללו, רבים מהם אבודים ללא שוב, מאות שנים לאחר שהספריה האלכסנדרונית עצמה עלתה באש. הוא, שכינה את עצמו "משורר היסטוריון", עיצב בשיריו את דיוקנה של העיר שהיא ספק היסטורית ספק מיתית, נצחית בעליל בתהפוכותיה. אבל הנצח מופיע בשיריו של קוואפיס לעיתים קרובות כרגע בלבד, כצל עובר, צלו של נער שוליים החי חיי שפל ומוכר את גופו בפרוטה, ועם זאת יופיו הוא כיפי אחד מפסלי האלים הקדמונים.
קוואפיס הוא בעת ובעונה אחת משורר הנצח ומשורר הרגע החמקמק, משורר המיתוס היווני האלמותי ומשורר האהבה היוונית החפוזה.
בחייו הכירו את שיריו רק ידידים מעטים, שלמענם טרח להעתיקם לנקי במחברות דקות השמורות היום במוזיאון קוואפיס השוכן בדירתו הישנה באלכסנדריה ברחוב לפסיוס.
חלק גדול משיריו נשאר גנוז, אם משום שהיו טעונים תיקונים או עיבודים נוספים, לדעת המשורר השואף לשלמות וחוזר שוב ושוב אל שיריו הישנים, ואם משום שנראו לו עצמו כנועזים מדי בתכניהם. רק בשנת 1968 פורסמו השירים הגנוזים של קוואפיס והצטרפו לשיריו הידועים מכבר. כך נוצר מכלול שירה שהוא מן העשירים והרבגוניים בשירת המאה העשרים כולה, מקור השראה למשוררים ולסופרים רבים בשפות שונות.
הספר הזה כולל תרגומים של כל השירים, שהתפרסמו או נודעו בימי חייו של קוואפיס, ואלה שפרסומם התאחר בשנות דור.