נקמת הילד המגמגם היום אני מדבר לזכר המלים שפעם נתקעו לי בפה, לזכר גלגלי השנים שפוררו הברות מתחת ללשון והריחו את אבק השרפות ברוח בין הלוע לשפתיים החשוכות חלמתי אז להבריח את המלים שנארזו כסחורות גנובות במחסני הפה, לקרע את אריזות הקרטון ולשלוף את צעצועי האל"ף - בי"ת המורה היתה מניחה יד על כתפי ומספרת שגם משה גמגם ובכל זאת הגיע להר סיני.
ההר שלי היה ילדה שישבה לידי בכתה, ולא היתה לי אש בסנה הפה כדי להבעיר, לנגד עיניה, את המלים שנשרפו באהבתי אותה.