"הגניקולוג שלי סיפר לי איך נסע באמצע השבוע להרי ירושלים לחפש פטריות. הסיפור התארך והתפתל, והוא המשיך למשש את השדיים שלי. כשהוא צעק "מצאתי!" שמחתי בשבילו שמצא את הפטריות שחיפש להכנת הנזיד שלו. עבר רגע עד שהבנתי שהוא לא מתכוון לפטריות, עברו שני רגעים עד שהבנתי שאין לי סיבה לשמוח, לא בשבילו ולא בשבילי, ובייחוד לא בשבילי". כך פורצת חוויית הסרטן לחייה של רחל טל-שיר, ומכאן תצא למסע כפוי, דואב ומסעיר אל חייה החדשים, מסע שבו היא מתוודעת מחדש לעצמה ולקרובים לה ומגלה עולמות סמויים מן העין; מסע שיש בו מפגש עם הניכור, האמפטיה, השרלטנות, הכאב, הייאוש והתקווה – ובעיקר יש בו פיכחון. בעיניים פקוחות לרווחה, בהומור וללא רחמים עצמיים, בהשלמה אך גם בהתרסה, עושה טל-שיר את הדרך; נשענת על עוצמה פנימית, המוסווית לעתים כחוסר ישע, ומצוידת ביכולת התבוננות צלולה, אירונית. טל-שיר מתארת כיצד התיידדה עם המחלה, עד שלעתים נדמה שממש אילפה אותה. המחלה ההיא הוא ספר מצחיק ואופטימי, שמדבר לא רק אל החברים בקהילת הסרטן. לנוכח המקום שתופס מיתוס המחלה בעולמם של "הבריאים", זהו ספר שכל אדם ישאב ממנו ידע, תובנות ותעצומות נפש. זהו ספרה הרביעי של רחל טל-שיר. קמו לו שני הרומנים האהבה משחררת ופגישה בקצה הערב ואסופת הסיפורים הבעל, המאהב והמלך. המחלה ההיא התחיל כטור יומי שהתפרסם בעיתון "הארץ".