אחד הקטעים המשמעותיים ביותר בספר "תרמיקה" עוסק במושג הלא מוכר שמקנה לו את שמו.כך למדתי מעט על זרמי אוויר חמים,על כישורי התעופה של הציפורים,על תחביב הדאייה ועל התשוקה ההירואית,שתחילתה בדדלוס ואיקרוס,להתרומם מעל הקרקע-כסמל לחופש,להתגברות על מכשלות,ולמותר הרוח על החומר.ולמדתי עוד יותר מזה:שעדיין יש גיבורים בקרבנו והם צנועים וחרישיים ומעוררי השראה,ו...שיש אנושיות גם בכלבה,בפרט אם קוראים לה תרמיקה...ספר זה כשמו כן הוא,נושא את הקורא שלו אל-על בתרמיקת הלב.למרות הכאב והעצב שהם עצם הסיפור,הוא מרומם את הנפש,ותוך כדי פציעה וייאוש,הוא מהלל את החיים.בכתיבתה החכמה,המבורכת בחוש מידה דק,מצליחה ריקה סינה להזכיר לנו את מה שאנו נוטים לשכוח:שהטוב והיופי שזורים בלי הפרד בכל חלקי חיינו,גם בקשים שבהם,שלאהבה סגולות ריפוי,ושהתקווה היא חיונית לקיומנו.