השנה היא 1965, ונועה בת החמש יוצאת עם כל המשפחה למצדה. אולי אז נזרע בה סוד קסמן של החפירות, והפאר שהתגלה שם היה הראשון שמשך אותה אל העבר, הנגלה רק לעיניו של מי שמחפש אותו. "הלא מה שאנחנו רוצים זה להבין מי היו האנשים האלה, שחיו כאן. כי מה בסך הכול אנחנו מבקשים? לשחזר מי הם היו, מה אכלו ושתו, את מי אהבו ובמי נלחמו, מה סיבה ומה מסוּבב. ואיך עושים את זה? מתחילים ממה שמוצאים, ואת מה שלא - ממלאים בקצת דמיון. זה מותר, אל תדאגי", אומר לה הארכיאולוג בסינַי, ובכך מאפשר לה למלא במילים את הרווחים שבין הזיכרונות; ולהשלים את החסר בין מה שהיה ועודנו, לבין מה שהייתה רוצה להאמין שקרה, ושעוד יקרה. התמונות, המקומות, הצבעים והריחות, מעלים את השאלות שאותן בוחנת נועה: את מה אנחנו זוכרים כשאנחנו נזכרים? את מי אנחנו משכיחים כשאנחנו שוכחים? נועה, גיבורת הספר, נעה בין זיכרונות ילדות בכפר לחיים בירושלים, במסע חיפושים שמחבר ארכיאולוגיה והיסטוריה, מקומות וריחות, ומסיימת את המסע בגילויים רבים ובמסקנה מפתיעה אחת.
שירלי אברמי טווה ברגישות רבה את סיפורם של שלושה דורות בארץ, הנפרש על פני שמונים שנה, מן הקיבוץ אל המושב ומן המושב אל העיר. האקסיומה העתיקה, הקובעת כי גורלם של האנשים נחרץ על ידי אופיים, משתקפת בתולדותיהם של גיבוריה. כמו בחפירה ארכיאולוגית מקלפת המספרת שכבה אחר שכבה את סיפורם של סביה והוריה. כוחו של הסיפור נובע מראייה ללא משוא פנים, ההופכת לאהבה גדולה.
שולמית לפיד
שירלי אברמי מזמינה אותנו למסע ישראלי מרובה כיוונים. כל פסיעה שלה אל עֵבר העבָר היא צעד קדימה שלנו אל ההווה. ממצאים עתיקים נהיים בסִפרה למציאות אקטואלית. תובנות רכות, אישיות ונשיות מבקשות לפענח, מחדש ואחרת, את השנים הישראליות הראשונות, שהיו קשות, גבריות וקשוחות. מטבעות המתכת העתיקות והנדירות שלה הופכות לטבע אנושי מצוי, ופשר המוות העצוב ניצב ביסוד פרשנות החיים האופטימית שלה. זאת הליכה איטית ומומלצת בעקבות הזמן הישראלי, מערש ההתיישבות אל מציאות חיינו.
אברהם בורג
שירלי אברמי צוללת למעמקי סיפור משפחתי, הנטוע עמוק בהתפתחותה של מדינת ישראל, מימי הישוב ועד ההווה ממש. היא עושה זאת בעברית גמישה ומעודנת, נעימה ומפתה, בדקות אבחנה ובשימת לב לפרטים – נפשיים, חברתיים ותרבותיים. זוהי יצירת ביכורים ספרותית בשלה להפתיע, והקורא ימצא בה עושר רגשי, וגיוון ביוגרפי והיסטורי.
גדי טאוב