רומן חדש מעזבונו של ש``י עגנון בסיפור זה המתפרסם כאן לראשונה בשלמותו, מתגלה לנו עגנון מחדש בשיא כוחו וברבגוניותו המפליאה. מרובים כאן היסודות האוטוביוגרפיים, ואנו פוגשים את עגנון הצעיר, המספר את סיפורו בגוף ראשון, בגרמניה בימי מלחמת העולם הראשונה. עגנון מתאר את שהותו בלייפציג, אחת מערי המסחר הגדולות של גרמניה (היום בגרמניה המזרחית). הוא מציג לפנינו עשרות אנשים, יהודים וגרמנים, גברים ונשים, צעירים וזקנים מכל שכבות החברה, שעמם בא במגע. כל אדם סיפור בפני עצמו, כל אדם עולם ומלואו. אנו פוגשים את היהודים הגאליצאים שהתיישבו בלייפציג באלפיהם, שרבים מהם עשו חייל בעסקיהם, אך המתלבטים בנסיונותיהם להתקבל כפאטריוטים בחברה הגרמנית והכואבים את ניתוקם ממורשתם ומן הסביבה בה גדלו. על כל אירועי הסיפור מעיבה המלחמה הגדולה שהגרמנים פתחו בה בקלות דעת פושעת ובהרגשת שנצחון מזהיר מובטח להם. והנה - התקוות הגדולות נכזבות, המלחמה קוצרת בנוער הגרמני למאות אלפיהם, גם בעורף נהרסים סדרי החיים, מחסור ומצוקה מתפשטים ומתגברים מיום ליום, אלא שהאנשים, וביניהם גם היהודים, ברובם הגדול אינם רואים את הנולד ואינם חשים בתבוסה הקרבה. מענינים במיוחד דמויות הגרמנים בסיפור זה. אין סופר יהודי שהשכיל לרדת לעומקן של הנפשות הנפתלות של הגרמנים כעגנון. הוא מציג לפנינו את הגרמנים בסיפורו כמוצרי ההיסטוריה הגרמנית בת אל שנים שבנבכיה ובסיבוכיה עגנון מגלה בקיאות מפתיעה. יסודות גרוטסקיים, קומיים וטראגיים משמשים בערבוביה, בנפשות הגרמנים שאליהם אנו מתוודעים בזכות אמונתו הגדולה של עגנון. גם לא חסרות צעירות גרמניות המחזרות אחרי הסופר העברי הצעיר המעורר את סקרנותן, וגרטי וליזה לוטה מוסיפות סממנים מבדרים חדשים לגלריה הגדולה של בחורות צעירות צמאות אהבה או אהבהבים המאכלסות כה רבים מסיפורי עגנון. בחנותו של מר לובלין, שהוא הכרך השלישי מסיפורי עגנון, שהופיעו לראשונה אחרי מותו, יצטרף בתודעת הקוראים אל הטובים שבסיפוריו של המספר הגדול.
שמואל יוסף עגנון (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 - י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), המוכר גם בשם המקוצר ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.נולד בשם שמואל יוסף צ'צ'קס בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ. בשנת 1912 היגר לגרמניה למשך 12 שנה, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד לסוף ימיו.
הסיפור הראשון שפרסם בארץ ישראל, בשנת 1909, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שמו לעגנון. עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו וספריו היו לראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים שאותם לא פרסם בימות חייו. ספריו של עגנון, הן אלו שיצאו בחייו והן אלו שפורסמו לאחר מותו, תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון","תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה".