במהלך חקירת היעלמות של נערה משדרות בקיץ 2014 פגש אליש בן זקן, הבלש המחונן של שמעון אדף, את המשורר נחום פרקש לרגע אחד. באותו רגע
ייתכן שהחמיץ את הרמז החשוב ביותר שהזדמן לו באותה חקירה. ארבע-עשרה שנים לאחר מכן, בישראל שעברה שינויים גדולים, כישלון החקירה הזאת ממשיך לטרוד את חייהם של אחייניו של אליש, תהל ואושרי.
מיהו בעצם נחום פרקש? באיזה אופן תולדותיו הן המפתח לחידת ההיעלמות?
מדוע המספר שלהן, המכנה את עצמו "אני, כלומר אני", בוחר לספר אותן שלא על פי סדר התרחשותן? האם אפשר שגם הוא, המספר, משמש קצה חוט בתעלומה אחרת, גדולה יותר, שאליש, תהל ואושרי הם דמויות מרכזיות בה? והאם הסיפור הבלשי עצמו, על מאפייניו, יכול עוד להיות מסגרת להתמודדות משמעותית עם כל אחת מהשאלות האלה?
בספר הזה, שהוא הפרוע והחשוף ביותר של אדף, מתגלים כמה מפתחות חדשים לעולמו הרגשי וההגותי של הסופר העמוק והחידתי ביותר במשמרת הצעירה של הסופרים הישראלים, שרוב ספריו הפכו ל"ספר פולחן" בקרב כמה קהילות קוראים.
יגאל שוורץ