"מעבר לשינויים השוליים והמהותיים, שחלו באנתרופולוגיה מאז ראשית העיסוק בה בשלהי המאה ה - 19, נותר בה מאפיין מרכזי אחד: שהותם של אנתרופולוגים במחיצת האנשים שאותם הם לומדים - שהות בלתי אמצעית: התבוננות, שיחה, קשב, קריאה בחומר כתוב, מערך היחסים הנבנה לאורך זמן עם קבוצת בני אדם.
לא תמיד כרוך קשר זה בנסיעה ארוכה, במזג אויר טרופי, בג'יפ או האוהל.
מדרכות ניו - יורק, בתי החרושת עתירי כוח עבודה, שכונות מהגרים בכרך האירופי, ארגונים בירוקרטייםלמיניהם - כולם "שדות מחקר" אפשריים, כמו גם הקריה החסידית".
הספר מתאר נשים חרדיות בישראל בשלהי שנות השמונים. נשים מודרניות המקיימות אורח חיים מסורתי קפדני.
נשים החוות את הפרדוקס שבמצב זה ומוצאות לעצמן דרך בתוכו.
המפגש בין החוקרת החילונית ובין הנחקרות החרדיות מוצג בספר כמקרה מבחן לקשר בין שני העולמות.
הספר מבוסס על תצפית משתתפת מתמשכת, שערכה האנתרופולוגית תמר אלאור בשכונה חסידית במרכז הארץ.
ד"ר תמר אלאור מרצה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
