דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה “מילון אחול מניוקי לעברית מדוברת” לא רק מילון, חתיכת תרבות ישראלית.
- המילה האחרונה ספרים יד שניה
- 20 בנוב׳
- זמן קריאה 1 דקות
יש ספרים שנכנסים למדף ויש ספרים שנכנסים לתודעה.
המילון אחול מניוקי לעברית מדוברת של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה הוא מהסוג השני, ספר שהוא גם תיעוד לשוני, גם מופע סטנדאפ מודפס וגם מסמך תרבותי שלא היה עובר היום שום ועדת קבילות.
המילון יצא לראשונה בשנות השבעים והפך במהירות לקלאסיקה של העברית החיה ברחוב: שפה שאינה משתעלת בנוסח “אדוני נכבד”, אלא צוחקת, מקללת, מתחרזת, ממציאה, ומפגינה את האופי הישראלי הכי בלתי אמצעי שיש. (יש פה קוראים בקהל שזוכרים איך היו מדברים פעם בכתבות שהיו משודרות מעל מרקע הטלוויזיה???)
היופי? הוא נכתב על־ידי שניים מהאנשים שהכי אהבו (והבינו) עברית:
דן בן אמוץ: סופר, פרובוקטור, קומיקאי וצלפן לשוני שאוהב לשבור מסגרות.
נתיבה בן יהודה: חוקרת לשון, לוחמת פלמ"ח והאוזן הכי רגישה שהייתה לעברית מדוברת.
יחד הם נעו בין סלנג צבאי, ביטויים “לא לאמא”, מילים שנולדו ברחוב, לבין יצירות מופת כמו “אחול מניוקי” - שהיה בזמנו מילה שאמרה הכול… וגם שום דבר.
השניים אספו את מה ששמעו כסקרנים אמיתיים של רוח הזמן: “מה מדברים? איך באמת מדברים?”
כשאתה קורא, אתה שומע את האנשים. את התקופה. את הרחוב.
אז מה מיוחד בו?
הוא לא “רשמי” בשום צורה וזה בדיוק הקסם.
הוא תיעוד של העברית החיה בלי פילטרים.
הוא משמש כחלון נוסטלגי לאיך דיברו כאן פעם, אבל באמת.
והוא מזכיר כמה השפה היא יצור חי, משתנה, מתפרע, חוצפן, מצחיק.
למה כדאי לקרוא (או לדפדף) בו היום?
כי זה ספר שמחזיר אותך לישראליות גולמית, בלי פוליטיקלי קורקט ובלי מיסוך.
כי הוא מצחיק בקול רם.
כי הוא מסביר תרבות שלמה דרך מילים.
וכי זה אחלה חומר לבלוג, לניוזלטר ולסרטון שבו מקריאים כמה מונחים עסיסיים עם חיוך מזמין...כמו שעשינו, בדיוק, כאן :)
גלישה וקריאה מהנה!
תגובות