זיכרון על המדף - על הנני, אבי מאת פרידריך טורברג
- המילה האחרונה ספרים יד שניה
- 13 באפר׳
- זמן קריאה 2 דקות
ערב יום השואה מזמין אותנו לפעמים דווקא אל הספרים הקטנים, אלה שלא צועקים היסטוריה גדולה, אלא לוחשים סיפור אנושי אחד שמצליח לשאת על גבו עולם שלם. כזה הוא הנני, אבי מאת פרידריך טורברג.
זהו ספר דק, כמעט צנוע בהיקפו. אבל כבר אחרי כמה עמודים ברור: אין כאן שום דבר קטן באמת.
העלילה מתמקדת בסיפור אישי מאוד: בן ואב, מערכת יחסים טעונה, כמעט יומיומית, שנראית בתחילה פרטית לחלוטין. לא גטאות, לא מחנות, לא תיאורי זוועה ישירים. ובדיוק כאן טמונה העוצמה. טורברג בוחר לספר את השואה דרך מה שנשבר מבפנים: זהות, נאמנות, פחד, והקשר האנושי הבסיסי ביותר בין ילד להורה.
הכוח של הספר נובע מהפער בין הצורה לבין המשמעות. זה סיפור קטן: מעט דמויות, עלילה ממוקדת, כתיבה מאופקת. אבל מתחת לפני השטח פועלת דרמה מוסרית אדירה. הקורא מבין בהדרגה כיצד המציאות ההיסטורית חודרת אל החיים הפרטיים ומשנה אותם ללא אפשרות חזרה. אין רגע אחד דרמטי שבו הכול מתפוצץ; יש תהליך שקט שבו העולם הישן פשוט מפסיק להתקיים.
טורברג מצליח ללכוד משהו מייצג מאוד לחוויה היהודית באירופה ערב החורבן, לא רק רדיפה, אלא בלבול. אנשים משכילים, מתורבתים, בני תרבות גרמנית אוסטרית עמוקה, שמתקשים להאמין שהעולם שהם שייכים אליו עומד להדיר אותם מתוכו. דרך הסיפור המשפחתי המצומצם, הספר הופך למראה של דור שלם.
הכתיבה עצמה נקייה מרגשנות. אין ניסיון לכפות על הקורא תגובה. דווקא האיפוק הזה יוצר תחושת מחנק איטית: ההבנה מגיעה לבד, והפגיעה חזקה יותר משום שהיא אינה מוכרזת בקול.
במובן הזה, הנני, אבי הוא ספר מייצג קטן גדול. הוא מזכיר שהשואה אינה רק סיפור של מספרים, מדינות או צבאות, אלא של רגעים אנושיים אינטימיים, של בחירות אישיות ושל מערכות יחסים שנבחנות תחת מציאות בלתי אפשרית.
בערב יום השואה, זהו ספר שמציע קריאה אחרת: לא רק לזכור את האסון, אלא להבין כיצד הוא חדר אל תוך החיים עצמם, אל תוך הבית, אל תוך המשפחה, למקום שבו ההיסטוריה הופכת לפתאום אישית מאוד.
אני מצרף פה שיר של הכהן הגדול הלא הוא לאונרד כהן בהם המילים הנני, אבי מהדהדות גם כן בחוזקה.
תגובות