יהודה עמיחי מזכיר לנו - גם למילים יש שעת חסד.

"שעת החסד" / יהודה עמיחי

שעת החסד הוא אחד מספרי השירה המאוחרים של יהודה עמיחי, שהתפרסם ב 1982 (בהוצאת שוקן). הספר מסמן שלב של התבוננות לאחור — בשנים, באהבות, ובמלחמות — ומביא קול אישי, מפוכח, אך גם מלא חמלה והשלמה. עמיחי כותב בו על הזמן החולף, על האל הנעדר והנוכח, על זיכרונות ילדות וירושלים שלו, העיר שהיא כמעט דמות בפני עצמה בשיריו.

בספר שירים זה מורגש מאוד המעבר בין כאב לידיעה, בין אירוניה לאמונה, בין מלחמה לשאיפה לשקט. השפה נראית פשוטה — אך כל מילה מדודה, טעונה במשמעות ובמוזיקה הפנימית האופיינית לעמיחי.

שירים רבים מתוך שעת החסד הפכו לקלאסיקות ישראליות, כמו "אלוהים מרחם על ילדי הגן", "האדם איננו אלא תבנית נוף מולדתו", ו"פתאום" – שירים שמשלבים רוך אנושי עם כאב קיומי עמוק.

יהודה עמיחי (1924–2000) נחשב לגדול המשוררים הישראלים, ולמי שחולל מהפכה בשירה העברית. הוא היה מהראשונים שכתבו בעברית יומיומית, רוויה בדימויים פשוטים אך חודרים, ושילב בין אישי ללאומי, בין אהבה למלחמה, בין קודש לחול. עמיחי נולד בגרמניה, עלה לארץ בילדותו, השתתף במלחמות ישראל, והפך עם השנים לקול האנושי ביותר של השירה העברית המודרנית.

שיריו תורגמו לשפות רבות, והוא נחשב לאחד המשוררים הישראליים המוכרים בעולם.

צירפנו לכאן קריאה של שיר אחד מתוך הספר שנראה לנו מתאים לימים אלה...

לעוד ספרי שירה באתר המילה האחרונה

גלישה וקריאה מהנה!