על הון, שלטון, ממון ומשמעות החיים אם בכלל יש דבר כזה...
- המילה האחרונה ספרים יד שניה
- 19 באוק׳
- זמן קריאה 2 דקות
בין כל מחזות העולם שמבקשים להבין את האדם, “משרתם של שני אדונים” של קרלו גולדוני הוא אולי הקומדיה החכמה מכולן.
במרכזה עומד טרופאלדינו, משרת שובב, רעב וחסר מנוח, שמחליט לשרת שני אדונים בו־זמנית כדי להכפיל את שכרו ובעצם מסבך את חייו עד בלי די.
מה שנראה תחילה כעלילה מצחיקה על בלבול ושקרים הופך אצלו למראה על החברה כולה:
על יחסי כוח, ממון ותלות, על נאמנות ועל הצורך האנושי לשרוד בתוך עולם שבו הכול נקנה ונמכר.
בתרגומו הבלתי נשכח של אברהם שלונסקי, השפה מבעבעת חיים:
> “אם יש אדון אחד – אני רעב. אם יש שניים – אולי אשבע. ואם אשבע – אולי סוף סוף אדע למי אני שייך.”
במהדורה הזמינה באתר, בתרגומו של נסים אלוני, טרומפאלדינו נותן יותר דרור ללשונו:
> “אני רעב! והאדון שלי אומר לי לחכות! אני יכול לחכות, הבטן - לא! השעון של העיר צלצל צהריים והמעיים מצלצלים לי כבר לפני שעתיים.”
טרומפאלדינו, הגיבור שלנו שלא רוצה להיות גיבור ולא רוצה להיות אנטי גיבור מנסה בסך הכל להסתדר. למה לו שני אדונים? כי האדון האחד לא משלם מספיק...
> “שני לירות בחודש וגרוש כל בוקר זה ביחד כמה? מינימום (מנסה לחשב בעזרת אצבעותיו, אוזניו, נחיריו, עיניו וכו') רק שאני בחשבון לא הכי חזק, וזה גם לא הכי נכון שהאדון הראשון נותן לירה בחודש וגרוש כל בוקר, הוא נותן, עגול, כולרה וחצי כל בוקר, ובינכך מהבן - טורינו הזה לא רואים ולא שומעים. הוא משוגע, בחור צעיר בלי זקן ובלי שכל. אז נלך לדואר בשביל השני.” (שוב, תרגום אלוני).
הסיטואציה...נשמעת מוכרת? גולדוני שם את האדם הפשוט, האזרח, העמל, המתקשה, המבולבל, שדברים נעשים מעל לראשו, תחת זכוכית מגדלת. הסיטוציה? החיים עצמם.
מאחורי הצחוק, גולדוני מניח שאלה פילוסופית שמהדהדת עד ימינו:
האם אנחנו באמת חופשיים לבחור את האדונים שלנו? האם אנחנו באמת יכולים לבחור בעצמנו? או שכל אחד מאיתנו, במודע או שלא, משרת שני אדונים משלו – כסף ומשמעות, כוח ואהבה, אמת ונוחות?
אלה נושאים שחוזרים תדיר לאורך מחזות בהיסטוריה של הספרות. הם התחילו בעת העתיקה עם סופקלס, אנטיגונה ואדיפוס המלך, אייסכילוס עם אגממנון, דרך מולייר עם טרטיף, גולדוני עם משרתם של שני אדונים כמובן ועד ימינו אנו עם סמואל בקט ומחכים לגודו (מחכים לגודו זמין באתר בתרגום של משה שמיר המצויין ותרגום של הוצאת אדם תיאטרון).
כל אלה, ככל שהינם מחזות קלאסיים מוכרים וידועים, בימים אלה, במיוחד בימים אלה - הם הכי רלוונטיים להיום, לעכשיו, לרגע זה.
גלישה וקריאה מהנה!
תגובות