מיכאל צור איננו בא להסביר את שאירע לו. איננו בא להכות על חטא, לא להצטדק ולא למחות. איננו מספר על הטבת הנזקים שגרם, ואף לא להסביר את מעידתו. הספר בנוי על העובדה שאדם שחטא ריצה את עונשו. ולצד זה, למערכת הענישה שבה נתנסה הוא מכוון את ספרו. ב"עיניים לכלא" מעלה לפנינו מיכאל צור גלריה של דמויות המרצות את עונשן בכלא. הרישומי קו כאילו, בשירטוטים חדים וממצים הוא מצייר פרשיות ממרתף החיים. צפות כאן דמויות שונות של אנשים שפשעו. יש שהם פושעים במהות ומתוך אידיאולוגיה, יש שמעדו מתוך דחף רגעי של זעם או הזדמנות שנקרתה להם. אגב כך הוא מתאר לנו את בית-הסוהר בתוכו. לקורא - "עיניים לכלא" הוא מבט פנימה אל הכלא. כיצד הוא נראה, כיצד מתנהלים החיים בתוכו, האסור והמותר בו, אוכל ולבוש, עבודה ובטלה, חופשות וביטולן, איסור להכניס ספרים, היחס ללימוד ולשיקום, יחסים הומוסקסואליים באונס וברצון זעקת הפרישות. חיים בצוותא עם המחבלים, הרבה צללים וגם אורות. "עיניים לכלא" הוא גם מה שהכלא, כביכול, רואה, בחינת אוזניים לכותל. כאן קיימות כאילו שתי מערכות חיים, המערכת החוקית, הגלויה, והמערכת האחרת - האסורה - שמעלימים ממנה עין למען שנות שקט. אנו למדים כיצד בהכרח כמעט הופך הכלא לבית ספר לפשע. כיצד מתארגנות קבוצות. על עישון סמים, על מלשינים ועל חיסול חשבונות. על בוסים וסנג'רים. אנו קוראים כאן תחת אילו אילוצים חי האדם בכלא, והקשיים שהוא עומד בהם כדי לנווט עצמו בתוך עולם זה ובחברה זאת הכפויה עליו. למיכאל צור יש מסר. הוא מראה לנו מתוך הנסיון עד כמה המערכת כיום מחטיאה את מטרותיה, חסרת תועלת, מעוותת ומבזבזת, איש המינהל והכלכלה לפרודוקטיביים, וכיצד יכולים אסירים לממן במשפחותיהם וללמוד, ללמוד מקצוע לקרימינולוג מעשי, והוא פורש לפנינו את כל בעיות הפשע והענישה, הרציביזם מתאר את הלם השיחרור של יוצאי הכלא ממאסר ממושך, ומדוע כה רבים הרצידיביסטים. אצבע מאשימה הוא שולח לעבר הצמרת - שרי הפנים בעבר ובהווה, פוליטיקאים וראשי השירות. בכל זאת כקיטרוג ולא כמעשה נקמנות, מתוך ראייה קונסטרוקטיבית, בונה, המבקשת לתקן גם את בית הסוהר ולהבטיח את חיי האזרחים החשופים לפושעים ולפשיעה. לדידו המערכת היקרה של היום מחטיאה את מטרתה. כסף רב יורד לטמיון, ולו הצעות לשינויים ולתיקונים ולחיסכון. הוא אף מתאר נסיונות טובים שנעשו, ואשר במקצתם היה מעורב אישית. אך מבין לשיטין, אגב התיאורים החיים של אנשים אחרים בכלא והבעיות שצפות בו בחיי היום יום, מצטרף מפרט לפרט - מעשה פסיפס - סיפורו של מיכאל צור עצמו בבית הסוהר, כאסיר שירד מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. זה סיפור נוקב וקשה. אך הוא גם מלמד על אדם שעשה אסירים אחרים בתוככי בית הסוהר עצמו. עשוי להוות אתגר מחשבתי לכלל הציבור, ואולי לנער קימעה את האחראים למערכת של בתי הסוהר, הקונים את שלוותם בכסף יקר ובמחיר אנושי כבד.
