מבחר מתוך השירה הסינית הקלאסית באלפיים שנותיה הראשונות: מראשוני השירים ב'ספר השירים' העתיק, ועד סו דונג-פו, מהמאה ה-11 לספירה. יותר משני שליש מהשירים הם מתקופת טאנג (המאות השביעית עד התשיעית), אז הגיעה השירה הסינית לשיאה.
מתוך פתח הדבר לספר:
זאת אנתולוגיה שמרנית למדי. כל השירים בה נכתבו באלפיים השנים הראשונות של השירה הסינית הקלאסית (שירה קלאסית המשיכו לכתוב בסין עוד כמעט אלף שנים, עד לשיריו של מאו דזה-דונג); ומתוך 108 השירים 73 הם מהתקופה שבה, לדעת כל, הגיעה השירה הסינית לשיאה, תקופת טאנג (618 עד 907). אחרי פרק ראשון המוקדש ל'ספר השירים' הקלאסי, שאין לנו מושג מי חיבר את השירים הכלולים בו, ופרק שני, שבא לסקור במהירות את השירה הסינית עד למאה הרביעית לספירה, כל פרק מיוחד למשורר אחד. לא כללתי אלא את המשוררים הידועים ביותר, ותירגמתי כמה שירים מכל אחד מהם על-מנת לתת מושג מסוים על שירתם.
מסיבה זו העדפתי לא להביא שירים בודדים, אפילו במחיר ויתור על כמה שירים מוכרים ואהובים מאוד. הוספתי לשירים משהו על המחברים, והערות מעטות, לפי מה שנראה לי חיוני, אבל לא פרשנות. מה שדו-משמעי או לא ברור במקור ממילא קצת יותר ברור בתרגום. שמרתי על סדר כרונולוגי, כדי לתת תחושה (לא מטעה, כמדומה) של התפתחות - מהישירוּת הרעננה של טאוֹ צְ'יֶן עד לגודש התרבותי של לי שאנג-יִין. ההחלטה לגמור בסוּ דוֹנג-פּוֹ גם היא לא שרירותית לגמרי. הוא אמנם שייך לתקופה מאוחרת, אבל במידה רבה הוא הדוגמא הטובה ביותר של משכיל סיני מסורתי שהיה גם משורר נפלא, ואפשר אולי לראות בשירתו מעין סיכום לכל מה שבא קודם.