המילדת מונציה מספר את סיפורה של חנה, מיילדת יהודייה בוונציה של המאה ה-16, המתבקשת ליילד את אשתו של רוזן נוצרי. אם תיענה לבקשה, היא תסתכן במאסר על הפרת החוק נגד יהודים המטפלים בנוצרים; אם תיענה לבקשה והאֵם תמות, היא תסכן את הגטו היהודי כולו בפעולת תגמול. אבל בעלה של חנה שבוי, ושכירי חרב של מסדר אבירי מלטה דורשים ממנה כופר תמורת פדייתו מהשבי. את הסכום הגבוה הזה חנה תוכל להשיג רק אם תציל את אשת הרוזן וחשוב יותר – את יורשו.
המילדת מונציה נכתב מתוך רצון לכתוב היסטוריה של נשים ולהעמיד את סיפורן במרכזה של עלילה בתקופה שסיפורן אינו מתועד על דפי ההסטוריה. במובן זה מזכיר הספר את "האוהל האדום". ריץ' מספרת שהיא התאהבה ונוציה בכלל וברובע היהודי שלה בפרט ורצתה להבין הפער היומיומי בין ונציה העשירה והיפה לבין העליבות של הגטו היהודי. היא רצתה להבין את המרקם החברתי של העיר הקטנה בכלל ושל הקהילה היהודית בפרט. השנה בא מתרחש הספר היא השנה שבה המגפה תקפה את ונציה, וריץ' משכילה לרדת לפרטים ההיסטוריים על דיוקם.
רוברטה ריץ' מספרת היא כותבת מגיל צעיר מאוד, וגם כאשר היא עבדה כעורכת דין היא כתבה ספורים קצרים תוך כדי עבודה. כאשר חשבה לפרסם ספרים היא ניסתה לכתוב מותחנים על גיבורה דומה לה - עו"ד לעניניי משפחה – אבל הגיעה למסקנה שהם לא טובים דיים, ולכן היא העדיפה לכתוב ממחוזות הדמיון בלי לשאוב מהמציאות היום יומית של חייה היא. התוצאה הייתה הרומנים היסטוריים שהמילדת מונציה הוא הראשון שבהם.
על כתיבה היא אומרת שהיא נהנית מהבדידות הכרוכה בה ומהשליטה שיש לה כסופרת. עריכת דין, היא אומרת, היא עיסוק המערב הרבה מאוד אנשים (עמיתים, שופטים, לקוחות ועוד) והעדר שליטה. עם זאת היא גם נהנית מקידום ספריה בגלל הקשר עם הסביבה. לכן היא מרצה הרבה על הספרים שלה – בין עם במפגשי סופר בקבוצות ובין עם דרך סקייפ.
ריץ היתה עורכת דין במשך 26 שנה וקודם לכן הייתה אחות בבית חולים. היום היא מחלקת את חייה בין מקסיקו שם היא מגדלת סחלבי וניל, ולבין ונקובר שם היא משתדלת לא להירטב מהגשם (היא נולדה בינואר באזור מושלג, כך שהיא לא ממש אוהבת חורף).