"אבא בא בריצה למחסן.
´סלקציה,´ אמר.
ידעתי את פירוש המילה הזאת. אוספים את כל האנשים במקום אחד. בחצר סגורה, למשל. ואז כולם יוצאים אחד-אחד דרך השער. שם עומדים הגרמנים ובעל בית-החרושת הגרמני ושותפו הפולני. גם שוטרים. הם בוחרים מי יישאר ומי יישלח. לילדים ולזקנים לא היה, כמובן, שום סיכוי."
כנגד כל הסיכויים אלכס מתחמק מהסלקציה, וכמו שהורו לו אביו וחברו, הוא מתחבא בבית מספר 78 ברחוב הציפורים. זהו בית הרוס, כמו בתים רבים בגטו המפונה, ושם, בין קירותיו הנוטים ליפול, במעברים הסודיים בין הדירות והקומות, אלכס מתחבא. ימים הופכים לשבועות ושבועות הופכים לחודשים, אבל אבא אמר שיחזור ואלכס מחכה לו.
בשפה מדויקת ומאופקת, מגובה עיניו של ילד, כותב אורי אורלב סיפור הישרדות מופלא. היישר מתוך לבו הפועם של אלכס מתאר אורלב כיצד ילד אחד לבדו מגייס את כל כוחות הנפש כדי למצוא אוכל, מיטה, מקלט וגם חֶברה, בדמותו של עכבר לבן ונאמן. ממקום מחבואו אלכס רואה עולם אלים וחסר היגיון, עולם שהשתגע, עולם שחרב, והוא ממשיך בחוכמה ובאומץ במלאכת ההישארות בחיים.
האי ברחוב הציפורים , אשר יצא לאור בעברית לפני שלושים שנה בדיוק, תורגם מאז ל-16 שפות ואף עובד לסרט קולנוע. בעקבות הספר ובזכות מכלול יצירתו היה אורלב לסופר הישראלי הראשון שזכה בפרס אנדרסן היוקרתי.