קול חדש, צלול ומובחן, כמו של אפרת דנון לא מתגלה בספרות העברית אחת לשנה, אף לא אחת לשנתיים. לכן הספר הזה הוא סיבה להתרגשות. כתיבתה של אפרת דנון ספוגה חמלה, אך זו אינה מעמעמת את המורכבות של המצב הרגשי והנפשי של הדמויות ואינה מספקת להן פתרונות קלים. דמויותיה נשאבות כמעט בעל - כורחן להזדהות עזה עם דמות חריגה ודחויה שלמולן, ובו - בזמן גם מזדהות עם דמות נגדית, זו הדוחה והפוגעת; ומצד אחר, בכל מקום שבו היינו מצפים לאינטימיות, מחליפים אותה ניכור וחוסר אמון. המשפחות בסיפוריה של דנון הן משפחות שבהן ילדות וילדים מתבוננים בעין בוחנת וחשדנית בעולמם של הוריהם, והורים חשים רגשות מעורבים כלפי ילדיהם. המבט הילדותי מתעד את השקרים שעליהם מתבססת המסגרת המשפחתית וחושף את המלכוד שבו נתונים כל אלו שנאחזים בה ; והאמביוולנטיות של המבוגרים אף היא מרמזת, מכיוון אחר, על המתרחש מתחת לפני השטח של האידיאלים המשפחתיים המתעתעים. "בסיפוריה של אפרת דנון עומדת כמעט תמיד תודעה נשית אחת, זו של הנערה הנפקחת אל העולם, המתבוננת בדמות נשית אחרת, שחיה את נשיותה ומיניותה 'עד הסוף': חברה, אחות, או אם. ברגישות גדולה לפרטים, ביושר של מי שאיננו מכריז לרגע על יותר ממה שיש לו בלשון או בעולם, ובעין שמצליחה ללכוד את הממד הדרמטי, המזעזע לעתים, שבאפיזודות היומיום התפלות ביותר, ממפה אפרת דנון את האפשרויות של הקיום הנשי הפראי, השואף לטוטאליות שמכלה את עצמה. במבט של אפרת דנון, השואל 'מהי נשיות' יותר מאשר מקבע אותה, משוקעת תמיד פקעת של ניגודים רגשיים עזים, שיוצרת בסיפורים שהיא כותבת מעין חשמל סטאטי: בעתה, תשוקה, בלבול, תחושת אובדן, היקסמות, דחייה והאריס של הלא - ידוע. "סיפורי הביכורים המרשימים האלה הם בעיני לא רק עדות לכישרון הסיפור הוודאי של הכותבת, או למצוקותיו של קול פרטי אחד מול המחנק של המשפחה והסדר החברתי, אלא יותר מזה: הסיפורים מטילים אלומת אור חזקה על השדה המעורפל של הקיום הנשי. התודעה הנשית המבקשת לברר את עצמה, ולהמציא את עצמה, נדמית לעיתים כעונש. "אפרת דנון יודעת משהו גם על העונש, גם על הבחירה האמיתית או המדומה בו, וגם על רגש האהבה והחמלה כלפי הדמויות הנשיות האלה, רגש שמצליח להתקיים כנגד כל הסיכויים, למרות הכל". רונית מטלון אפרת דנון, נולדה ברמת השרון ב1976 - . לומדת ספרות באוניברסיטת תל - אביב. 'דג בבטן' הוא ספרה הראשון.