בבתי הבירה, hospody, של פראג, יושבים ה"דברנים". הם מלאי התפעלות מהעולם הנראה לעין ואחוזי דיבוק לספר, כאילו השפה עצמה בחרה בהם להיות לה לפה כדי להוכיח כל מה שהיא מסוגלת. אכן, הראבאל ביסס את כתיבתו על דרך דיבורם של הבריות הללו, העשירה מאוד בביטויים יחודיים, וחולל מהפכה בשפת הכתיבה הצ'כית. הראבאל מדייק מאוד בתיאור המקומות והעובדות ולפי סיפוריו אפשר לסייר ברובע ליבן, רובע הפועלים במזרחה של פראג שבו התגורר ושבו מתרחשים רבים מסיפוריו, בגן הארמון, לאורך הוולטבה, בסמטאות הרובע ואצל תושביו. עם זאת כתיבתו לעתים סוריאליסטית, אבל זהו סוריאליזם לא מנוכר, ענוג ואנושי. חובבי הראבאל ימצאו כאן מוטיבים מוכרים מיצירותיו האחרות: סוכני ביטוח חלקי לשון ("במביני די פראגה"), צעניות צעירות וחושניות ("בדידות רועשת מדי"), ידידו הצייר ולדימיר באודניק ("ברבר ענוג"), ובעיקר אצל הפילוסופים של בתי הבירה הדנים בשאלות קיומיות של משמעות החיים בשפת היומיום שאינה נעדרת מרכיב של פיוט.