ששטין קוויסט, צעירה שוודית, מגיעה לאחוזה מתפוררת בכפר אנגלי כדי לטפל בג´ון קוסווי - גבר בוגר, גאון בצעירותו, שמאובחן כסכיזופרן. היא מוצאת במקום עוד ארבע אחיות ששלוש מהן "הרווקות הזקנות", מתגוררות בבית הגדול והמתפורר איתו ועם אמן הישישה והשתלטנית.
זר מסתורי, צייר בוהמיין שמגיע ומתגורר בכפר, מכניס את חייהן לסחרחרה רגשית שממנה אין דרך חזרה.
מאחר שלששטין כמעט אין מה לעשות שם, היא מחפשת אחר ה"מבוך" שאמור להימצא בשטחי האחוזה. אבל במקום מבוך היא מוצאת שהאם והאחיות מסממות את ג´ון קוסווי בכדורי הרגעה. האם הסיבה לכך היא הירושה המסתורית שהשאיר אבי המשפחה? או שמא מתחת לפני השטח חבוי מניע אחר, נוראי ככל שיהיה, שמוביל לסוף המר?
ברברה ויין, הלא היא הסופרת הנודעת רות רנדל, שלפני עשרים שנה החלה לכתוב גם תחת השם הזה, כתבה את המינוטאור כשהיא מותחת את גבולות המסתורין ויוצרת יצירה ספרותית מורכבת, מותחן פסיכולוגי, שבמרכזו מסתובבות, כבתוך מבוך, דמויות אנגליות כפריות טיפוסיות שגורלן נקבע מראש על ידי המסורת השמרנית הבריטית כמו גם על ידי אבות אבותיהן בדורות הקודמים. האם ייתכן שרק פשע מצמרר יוכל לשחרר אותן מכבלי השמרנות?
בלשון קולחת ומתגלגלת ששזור בה הומור עדין וציני, היא מתארת את חיי הכפר באנגליה בשנות השישים של המאה העשרים ומפגינה יכולות תיאור פסיכולוגי מעמיק של תושבי הכפר: נשים רכלניות, כומר שעל פי השמועה הוא בכלל חובב גברים, צייר בוהמיין שמסעיר את הרגשות של נשות הכפר וכמובן בנות האחוזה עצמה.