רגע לפני סוף הקיץ, בסוף שבוע מהביל בעיירה בניו המפשייר, הנרי בן ‏השלוש- עשרה - נטול חברים, ספורטאי כושל - עוסק רוב זמנו בצפייה ‏בטלוויזיה, בקריאה ובהזיות על גופן של בנות כיתתו. חיי החברה שלו מבוססים על אמו ‏אדל, רקדנית לשעבר וגרושה שנים רבות, ‏האוגר שלו ג'ו ויציאה קבועה בשבת למסעדה עם אביו ומשפחתו החורגת. ‏חרף ניסיונותיו, ברור להנרי ששום דבר שיעשה לא יצליח ‏לשמח את אמו הרגישה והשברירית שכמעט לא יוצאת מהבית.
אבל כל זה משתנה ביום חמישי לפני לייבור די, כשגבר מסתורי ומדמם בשם פרנק ניגש ‏להנרי בחנות ומבקש עזרה. בחמשת הימים הבאים ילמד הנרי כמה שיעורים חשובים ‏בחיים: איך לזרוק כדור בייסבול, את סוד הפאי המושלם, מהי קנאה, כמה חשוב להעמיד צרכים של אחרים - ובעיקר של האהובים עלינו - מעל הצרכים שלנו, ולמה לאהבה האמיתית כדאי לחכות. ‏
בסגנון המזכיר את כפרה של איאן מקיואן אורגת הסופרת עטורת השבחים ‏ג'ויס מיינארד סיפור שנון ויפהפה, מלא חמלה ואומץ. זהו סיפור על אהבה, סקס, התבגרות ובגידה איומה מבעד ‏לעיניו של ילד מתבגר, שלימים יביט בעיניים של איש בוגר על המפגש הבלתי צפוי הזה בתחילתו של אותו סוף שבוע ארוך, לוהט ומשנה חיים. ‏
‏"אני מצפה מרומן רק לדבר אחד: שיגרום לי לחוש כאילו אלה חיי ולא ספר שאני קוראת. סוף ‏החופש, עבורי, הוא רומן נכסף שכזה - שנון, מריר במקומות הנכונים, נוגע ללב, כתוב נפלא. הוא הקסים וריגש אותי, ואני אסירת תודה לג'ויס מיינארד על בריאתן של דמויות מקסימות כל כך, ‏הנחרטת בזיכרון לעד. תענוג אמיתי."‏
- אלינור ליפמן, מחברת ‏"מחאה משלי" (בעברית ב"ספריית מעריב")
‏"קראתי את ספרה הנפלא של ג'ויס מיינארד, סוף החופש, בשלוש שעות של הנאה צרופה. איש ‏באמריקה אינו כותב על אהבה שאבדה ושבה כפי שעושה זאת ג'ויס מיינארד, וכולם יודעים ‏זאת."‏
ז'קלין מיצ'ארד, מחברת "הצד העמוק של האוקיינוס" (בעברית ב"ספריית מעריב")