כיצד אפשר לספר סיפור עסיסי ושופע ארוטיקה, בגידות ותככים, בתקופה היסטורית שבה נאסר להעלות על הכתב סיפורים שאינם דתיים? ג'פרי צ'וסר, בן המאה הארבע-עשרה, מצא תחבולה מהפכנית: הוא כתב את "סיפורי קנטרברי", ובו הוא מספר על קבוצת צליינים שמחליטה להנעים את מסעה לאתר קדוש בעזרת תחרות סיפורים. איש-איש יספר סיפור – ולבסוף ייקבע מהו הסיפור המוצלח מכולם. וכך, בדרך ערמומית, העלה צ'וסר על הכתב עשרים ושלושה סיפורים שטופי זימה ותככנות, בתוך המסגרת המגוננת של מסע צלב, וחשף את קוראיו לחיי היומיום הלא חסודים בימי הביניים.
כך אנו מתוודעים לגלריה של דמויות, בהן אביר אמיץ שהוא "גבר בגברים"; נושא כליו השתקן; אם מנזר חסודה וכלילת הליכות לכאורה; נזיר יפה תואר שמעדיף יין על פני תפילות; כומר חובב פילוסופיה; טוחן אדיר כוח ודל מוח; ואישה נשואה מהעיר באת ("מעט חירשת") שמתמחה בפלירטוטים. "אני אהיה לכם לעיניים ולאוזניים," אומר בפתיחה המספר חסר השם, שמצטרף אל בני החבורה במסעם. "אתאר לכם בפשטות, ללא גינונים יתרים, איך דיברו האנשים ואיך נראו [...] אני אנציח כאן את עולמם של אנשים חיים."
פיטר אקרויד, סופר וביוגרף בריטי נודע, נקט תחבולה מהפכנית נוספת, ובחר לקרב קהל קוראים עכשווי לספר השירה המחורז של צ'וסר באמצעות סיפורו מחדש כפרוזה, בשפה בת ימינו. העיבוד המצליח כבש מיליוני קוראים בעולם, שזכו ליהנות גם הם מהקרנבל האנושי שובה הלב של "סיפורי קנטרברי", והוכיח כי עיבוד מודרני של קלאסיקה יכול לעורר בקוראים סקרנות ולהשיבם אל היצירה המקורית.
"סיפורי קנטרברי", יצירתו הנודעת של המשורר ג'פרי צ'וסר, נחשבת לאחת הקלאסיקות הגדולות של הספרות העולמית. גם אחרי חמש מאות שנה מיום פרסומה – זוהי יצירה רעננה, מצחיקה ורווית זימה וחדוות חיים (אף שרבים מסיפוריה עוסקים במוות), שכל איש תרבות חייב להכירה. כעת, כשלושים שנה לאחר צאת התרגום העברי הראשון – והיחיד עד כה – ל"סיפורי קנטרברי" (מאנגלית: שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, 1980), רואה אור בעברית העיבוד המהפכני של אקרויד ליצירת המופת של צ'וסר, בתרגומו היפהפה של המשורר מאיר ויזלטיר.