גליה אבן-חן מזווגת ליריקה עם הומור כמו שעשו בשירה העברית רק מעטים שקדמו לה, דוד אבידן וחנוך לוין. כחוקרת בלתי נלאית של יחסי גברים נשים, היא כותבת שירה נשית מסוג אחר: תקיפה אך מעודנת, פורעת מוסכמות אך בו בזמן גם מלגלגת על עצמה, צנועה, חכמה, חשופה ונוגעת.
(חיים נגיד)
גליה אבן-חן, נלודה בשנת 1966 באשדוד וחיה בתל-אביב. אם לילדה. מידענית במקצועה בעלת תואר ראשון במדעי הרוח והחברה. פרסמה במוספי סוף השבוע של "הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"מעריב". בכתבי העת "גג", "שבו", "עמדה", "מטעם", "תו+", "מאזניים", "הכיוון מזרח" ובכתבי-עת אינטרנטיים. זה לה ספר שירים שני.
לכשיוולד בני
אקרא לו סבל
סבל תינוק, סבל מתוק.
סבל כבר גדול הולך לגן סימה
למי הוא דומה יותר לאבא או לאמא?
סבל תהיה לי יפה ממישהו אחר
הגנים של אבא בריאים יותר.
מדע כבר ילד גדול
כמה יפה מדע מתפתח
רק שגן אחד קטן לא יכול לפענח.
גן תעתועי הנפש חרדה אני לקרוא בשמו סבל ישרוץ במוחו.