מרטין היא אישה חרדה שחייה עם בעלה הפכו לסיוט. בנה ארתור חש בעוינות שלה כלפי יואל וההזדהות שלו עם מרטין הופכת לאובססיה. אהבתו וקנאתו של ארתור לאמו, שסופם כואב וטראגי, היא פרשיה אחת מיני רבות הנחשפת במחברות בהן הוא תיעד על פי הוראותיה של אמו, את השתלשלות הדברים בסיפור אפל ומרתק זה על רקע תל אביב של שנות החמישים והשישים..."מעט לפני השעה שמונה בערב עמד מעברו האחר של הרחוב, מול ביתם של יואל ומרטין. הוא לבש סוודר שחור, מכנסיים שחורים והיו לו על כפות ידיו כפפות שחורות ועבות מגומי גס שמשתמשים בדומים להם במשחטות הבקר של שיקאגו. הוא ידע על מנהגו של יואל מדי יום חמישי בשעה שמונה בערב ללכת ולשחק קלפים. ואמנם, בשעה שמונה בערב, חסר שתי דקות, הגיח יואל אל מחוץ לחצר הבית. הוא לבש מכנסי ג'ינס כחולים, חולצה לבנה ארוכת שרוול ונעל נעלי מוקסים חומות. הוא נעצר לרגע, התבונן סביב, לא ראה איש וכמו חכך בדעתו אן לצעוד לכיוון שחשב עליו. לאחר מכן חצה את הכביש הריק לעברו של טומאשק. ברגע זה עבר אותו, עשה בשניות אחדות ובצעדים מהירים את המרחק ביניהם, הניף על ראשו של יואל בול עץ שמצא בחצרו של עודד וסחב אותו במכוניתו כל הדרך לתל אביב וחבט בו מאחור וצעק צעקת ייאוש מעורבת בכאב: "זה בשביל סבובודה"."דניאל כהן שגיא הוא איש רדיו ועיתונאי לשעבר העוסק זה שנים במסגרות חשיבה אסטרטגית.