אישה אחת מגיעה לגיל 50 בדקה ה-90.
כבר עשתה וִי על הכול, כמעט: משפחה, קריירה, שִגרה מטופחת ופלוגה של חברות ממש-טובות.
אלא שאז, במקום לשבת רגל על רגל, בוקר אחד היא לא יכולה יותר ככה. כמו מרמיטה שמתעוררת משנת חורף, כל הרעָב שבעולם בפֶּה שלה, והיא חייבת, ממש מיד, עוד חיים.
אמת אמת, מי שרוצָה לחיות יותר מפעם אחת צריכה למות יותר מפעם אחת, היא יודעת. אז היא תמות ואז תחיה, שוב. רק שאת החיים האלה, השנִיים שלה, היא תרוץ בלי אוויר. עד הקצה.
זהו זה, בתמצית, הסיפור כולו: אישה בגודל בינוני, 1.68 מטר, 56 קילוגרם, רצה מול טונות של מציאוּת. נשמע לכם כּוֹחוֹת?
יעל ינאי, עורכת ספרים, טְרוֹם-גרושה ואם לארבעה, כתבה את סיפורה של מיכל, שהוא בעצם סיפורה שלה, שהוא בעצם סיפורם של מי שמקיצים יום אחד לצד בני זוגם משכבר בחיק הידיעה החותכת, המקיזת דם: הם לא יכולים להמשיך ככה. לא ככה.
אבוא בלי אוויר הוא סיפור אוניברסלי מאוד ועם זאת פרטי ומקורי להפליא. זהו תיאור לא מפוּלטָר ולא מצונזר של שינוי אישי באמצע החיים; מסמך מרתק, עמוק, מצחיק ומדאיג, מרוצף בּאֱמֶת, הכתוב בעוצמה מסעירה ומאיר מזווית חדשה את חיינו כיצורים זוגיים והוֹרִיים, נשים וגברים כאחד.
הילה בלום
"הספר הזה, "אבוא בלי אוויר", נֶחיה ונכתב כמעט בו-זמנית. הוא הפסקול של החיים שלי. אבל פסקול בדילֵיי קל לחיים, כמו בסרט שהכתוביות מתעכבות טיפה אחרי המילים הנאמרות בקול. כמו הזמן שלוקח לרעם להישמע אחרי שהתהדהד מהברק שהתפוצץ לנו מול העיניים.
כן, הספר הזה הוא הרעם שאחרי הברק. כרעם ביום בהיר." יעל ינאי