בעדינות גדולה ובאהבה רבה מתחקה יוהנה אדוריאן אחר מעשה ההתאבדות המשותף של סבה וסבתה: הוא חלה במחלה קשה, והיא לא רצתה לחיות בלעדיו. ביום ראשון אחד בסתיו של 1991 הם הוציאו את תוכניתם אל הפועל. ורה ואישׁטוָן הלכו אל מותם יחד, ובכך יצרו לסיפור האהבה שלהם, שהותיר בחוץ את שאר העולם והרחיק מהם אפילו את ילדיהם, את סופו ההגיוני היחיד.
דברים רבים אפשר לומר על הזוג המוזר הזה. במשך כל ימי חייהם פנו זה אל זה בגוף שלישי, עישנו בשרשרת ונראו כמו כוכבי קולנוע. הם החביאו עבר שלא דיברו בו, שביקשו לשכוח. עבר שכולם מסביב ביקשו לשכוח. אולם שש-עשרה שנים לאחר מותם חצתה יוהנה אדוריאן את גבול השתיקה הנהוג במשפחתה, ויצאה למסע חיפוש אחר הלא נודע בחייהם של סבה וסבתה. במהלך המסע הזה גילתה דברים בלתי צפויים גם עליה עצמה.
על רקע רגעי האופל של ההיסטוריה האירופית במאה העשרים, אדוריאן מפיחה רוח חיים בבני הזוג המקסימים, המיושנים והאלגנטיים. הודות לכישרון הכתיבה שלה, היא מצליחה לשוות לסיפור האהבה העצוב והיפה הזה נימה קלילה, ולעתים אף משעשעת.