אני שר להעביר את הזמן. (פזמונים מן הקיץ של החורף שעבר) לכבוש את המילים אל תוך המוסיקה שנכתבה או שתיכתב, במסגרת של שלושה - ארבעה בתים קצובים וחרוזים, ובמסגרת הזאת לספר סיפור, לומר אמירה, להפתיע ולחרוט את כל זה בלב השומעים - זהו האתגר העומד בפני האמן - הפיזמונאי. בלי שנרגיש אנחנו חיים עם פיזמוניו של יוסי בנאי כבר הרבה הרבה זמן. הוא זורע אותם באהבה לאורך הדרך, והם נובטים וצומחים בתוכנו כעצים ופרחים, שטוב לשוב ולחסות בצילם ולהתבשם מניחוחותיהם. מי עוד יודע להפתיע ולהצחיק בהשוואות כגון "מנומס כמו סכו"ם," "פזרן כמו צ'ק" או "נאמן כמו חוזה"? או: "כשאתה עם עצמך הכל נראה לך בערך או אולי" . "כל הימים קרים כשאתה לבד - גם אם על - פי כל החוקים זה חודש מאי". חם ואירוני כאחד - "אתה תהיה ילדי חכם כמו כולם, כמו כולם אתה תהיה מאוד שונה". הוא לוקח אותנו למחוזות ילדותו/ילדותנו אצל "עזורה" בשוק מחנה יהודה. עם "סימון ומואיז הקטן". הוא מעיף מבט שובב ונוסטלגי אל "הנשים כבדות המשקל" של פעם: "רבקה ומרקדה ופלורה התמירה / וליזה ומרייטה ובלנקה הבהירה..." כפי שפרנסואה ויון בן ימי הביניים, הנערץ על בראסנס, מתגעגע לפלורה, הלואיז, בלאנש וביאטריס. סיפור האהבה בין בנאי לבראסנס אינו מפתיע. אבל כשיוסי מתרגם את ג'ורג', הוא מאמץ אותו ומצליח - מעשה קסמים - להישאר נאמן לצרפת, ובה בעת להפוך אותו לישראלי שורשי. נדמה לפעמים שבראסנס נולד בשוק מחנה יהודה ולא בעיר סט שבדרום מולדתו. יותר מכל מאפיינת את יוסי בנאי העממיות שלו, תכונה מולדת שהודות לה הוא מסוגל ללוש את כל החומרים המתוחכמים ביותר לעוגה שהכול תעבים לנגוס ממנה. בשיר "הביישן", הוא מספר על ידיד שלו, שמרוב בושה שכב בטעות עם כל נשות העיר. אותו ידיד ביישן כמוהו כיוסי בנאי עצמו, שמרוב בושה - אבל לא בטעות - אוהבים אותו הכול. רפי קינן.
