כדי לזכות בתשומת לבו של בעלה צריכה סלינה להמציא סרטן, אבל חוסר תשומת לב אינו סיבה מספקת לעזוב בעל, וסלינה יוצאת למסע חיפוש אחרי סיבה טובה יותר. במשך שבוע ימים היא משוטטת ברחבי תל אביב ופוגשת בזקן, מספר מבטן ומלידה, שמגולל בפניה את סיפור חייה של שרה, האישה מאלף תשע מאות ארבעים וחמש, שמאז מות בעלה אבדה לה המשמעות. מתוך חייה של האלמנה הצעירה מתבררים לסלינה חייה שלה.
סיפור חייהן של שתי הנשים מסופר לסרוגין מפי סלינה, שהיא מן הסתם גיבורת סיפור חייה וגם המספרת של הסיפור על האישה שחיה הרבה לפני שהיא נולדה.
כדי "למצוא את עצמה" יצאה שרה לחפש את משפחת בעלה המת, ואילו סלינה, למען אותה מטרה בדיוק, עוזבת את בעלה החי. בשפה פרטית, הבנויה מאוסף של קלישאות לשוניות תרבותיות וחברתיות, רווית הומור וציניות מפוכחת, מתבוננת סלינה בנעשה סביבה וכל מה שהיא רואה זה זיוף אחד גדול שהתחיל בכ"ט בנובמבר ונגמר בחיי הנישואים שלה. האישי והציבורי מתערבבים אחד בשני ובזה אחר זה עולים על סדר היום אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, צברים ועולים חדשים, נשים וגברים, שלכולם יש חלק בעיצוב דמותה ועל כולם יש לה מה להגיד.
ברומן הרביעי של אילנה ברנשטיין הכאב הופך לזעקה חברתית, וכל מה שנשאר זה לצחוק על הכול ועל כולם כדי לנסות להגיע אל איזושהי אמת רגשית שהלכה כבר מזמן לאיבוד. ספריה הקודמים: "שארית כסותה עונתה" (1991), "דיה הניג" (1992), "שלוש אחיות" (1993).