גם בחמסין הישראלי הלוהט הקפיד גרשון זלקינד על לבוש אירופי של חליפה ועניבה. אבל המפנה מבטו מטה, היה נתקל בנעליו המרובבות בשמן מכונות ומאובקות באבק רצפת הייצור של מפעלו. זלקינד, מהבולטים שבאנשי העסקים במדינת ישראל, איל הון לפי כל מדד, היה ונשאר כל ימיו תעשיין בנשמתו.
זלקינד הגיע לארץ ישראל בשנת 1933 כילד, יחד עם הוריו שנמלטו מגרמניה הנאצית. במלחמת השחרור, כסטודנט מגויס, היה ממגיני גוש עציון ונפצע בקרב "שיירת נבי דניאל". לאחר לימודים בפוליטכניקום היוקרתי שבציריך, שווייץ, ויתר על קריירה מבטיחה כפיזיקאי חוקר ובחר לחזור לארץ ולהמשיך את שושלת התעשיינים שהקימו אבות אבותיו עוד ברוסיה של המאה ה־19.
דרכו של זלקינד ממפעל השנאים "אלקו" עד לאימפריית "אלקו־אלקטרה" היא סיפור מרתק של כישרון, תעוזה וחריצות, שזור בהצלחות מפוארות וגם בכישלונות שמהם ידע להתאושש, להפיק תובנות ולהמשיך הלאה בהצלחה להצלחה הבאה. בשל הקפדתו היתרה להתרחק מאור הזרקורים ומעין התקשורת, רבים מן האירועים המתוארים בספר נחשפים כאן ראשונה. בסיפורו האישי והמשפחתי משולבות גם אבני דרך ונקודות ציון משמעותיות מ־70 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל וכלכלתה.
גרשון זלקינד היה איש רנסנס בכל הווייתו, והוא מתגלה בספר זה כאיש של אהבות גדולות: למשפחתו, לארצו, לתעשייה, לטכנולוגיה, לאמנות, להיסטוריה ולמדע. בדרכו המופנמת ידע לחלוק את אהבותיו עם הסובבים אותו.
הוא הותיר חותם עמוק בתעשייה ובמשק הישראליים, וגעגוע בלתי־פוסק בלבות אוהביו.