"... משכתי בכל כוחי, אך לשווא.
כאילו הייתי יצוק במלט. לא צלחתי לנוע. שוב רציתי לבכות, אך חשתי רק גוש מוצק בגרוני.
זהו זה, זה המוות. סופי יהיה בביצה הזאת. השלמתי.
ידעתי שאין לי כוח, וידעתי שאין כוח בעולם שיושיט לי יד וימשה אותי מן הבוץ".
הם היו ארבעה שיצאו לג'ונגל הבוליביאני: קרל, עבריין אוסטרי שהתחזה לגיאולוג, מרקוס השוויצרי, קווין האמריקני ויוסי, צעיר ישראלי מרמת - גן.
שנה קודם לכן הוא היה באלסקה, מרחק חצי עולם משם, אוסף כסף למסע הגדול.
מאלסקה,בדרכו למקסיקו הוא הימר והפסיד 1000 דולר בלילה אחד של קלות דעת בלאס - ווגאס, אך נשאר נחוש בדעתו להגשים את חלום הטיול לדרום - אמריקה.
בניו - יורק הוא עבד בעבודות מזדמנות, אוסף שוב כסף להמשך מסעו. בפוארטו - ריקו התגנב לאנית שעשועים והגיע כנוסע סמוי לאיי הבתולה. את ואנצואלה וקולומביה עבר בטרמפים ובג'ונגל של אקוואדור התארח אצל שבט אינדיאנים פראיים.
בפרו הוא פגש את מרקוס וביחד הם נסעו לבוליביה, שם נפגשו עם קווין ועם קרל.
הימים שלאחר כניסתם לג'ונגל היו מסמרי שיער: "הרעב גבר.
באין ברירה התחלנו לאכול קופים.
ההרגשה נוראה אבל הטעם סביר".
כעבור זמן - מה נפרדה החבילה.
יוסי וקווין המשיכו לבדם, ואז קרה האסון: "קווין זינק למים, נסחף הצידה והצליח להימלט מהמפל הגועש. אני נסחפתי עם הרפסודה כיוון המפל.
אז התחיל מסע המוות.
סלע ענק קרב במהירות מולי.
זה היה המעבר הרע של סן - פדרו..." שלושה שבועות שהה יוסי לבדו בג'ונגל, מיטלטל בין תקווה ליאוש,נאבק ברעב, במחלות, בנחשים, בנמרים ובנמלים טורפות.
שניים מגיבורי בחזרה מטואיצ'י, מקרוס וקרל, עדיין נעדרים.
קווין נישא לישראלית ומתגורר בארץ.
יוסי גינסברג, המחבר, לומד פילוסופיה יהודית, עומד כפירסומאי, נשוי ואב לבת.