'הנה אני מתחילה', הרומאן השני של יהודית קציר (אחרי 'למאטיס יש את השמש בבטן', 1995), הוא סיפורה של אהבה חריגה ודרמטית, על רקע המציאות הישראלית בסוף שנות השבעים, עם אירועיה הגדולים והקטנים.
ריבי שנהר, שהיא גם גיבורת 'למאטיס...' - סופרת נשואה ואם, עכשיו בת 38 - מוצאת מחברות של יומן שלה מגיל 16 - 14.
במחברות הללו היא מחליטה שהיא קיטי, הנמענת הבדויה של יומנה של אנה פרנק.
"קיטי" זוכה בהן לקול, וכותבת לאנה יותר משלושים שנה לאחר מותה של זו, ובכך מעניקה לה מחדש נפש פרטית, בעלת חיים אישיים, שמהם הופקעה שנים כה רבות.
במשך אחר - צהריים ולילה בשנת 2001, מול "המחברות החבויות", משתחזרת האהבה האסורה בין ריבי לבין המורה שלה לספרות בחטיבת - הביניים, מיכאלה ברג, אשה נשואה בשנות ה20 - שלה, ומסופרים החיים הנסתרים סביב הרומאן שנמשך שנתיים.
זהו סיפור חניכה, העוקב צעד אחר צעד אחרי גיבוש זהותה של נערה מתבגרת, מנוכרת מאמה ומאביה הגרושים, צמאה למגע ולהכרה, מבקשת "לטרוף את החיים".
הצמיחה שלה היא מינית, רגשית, וגם ספרותית. לפיכך זה גם סיפור על הקשר בין התשוקה - לגוף לבין התשוקה - למלים, שכמו נובעות מאותו מקור.
הישגו הגדול של הספר הוא לא רק בפריצת הגבולות המקובלים בספרות העברית בתיאורים האירוטיים, המעוצבים כאן בטעם ובדמיון, אלא גם בהטענה הנדירה והקסומה של הלשון והפרטים בתשוקה.
הדיאלוגים המצוינים והפרטים מרובי - ההדהודים, וגם הפרספקטיבה של שנת 2001, מאפשרים יותר מאשר הסתכלות אחת.
האם לפנינו סיפור של אהבה גדולה ומיוחדת או סיפור של ניצול?
הנפש בוחרת איזה סיפור היא מספרת לעצמה, וריבי-לא מתוך עיוורון ! - מכוננת סיפור של חסד והצלה, שהוא יותר מכל סיפור של אהבה.