כרת - מיתה בידי שמים כעונש מאלוהים; מות אדם קודם זמנו.
זאת הייתה הלוויה יוצאת מן הכלל. כולם אמרו. אמא שלו, אמא שלה, אחותה, הבנות, הנכדים, האחים שלו, העשירון העליון של קהילת הרופאים, המתנחלים, החרדים מבני - ברק וירושלים, החברים שלה מתל - אביב וכל ערוצי התקשורת הנחשבים, כולם היו שם, מקצות הארץ באו.
ורק האלמנה לא בכתה.
נשמה ענבר מבינה היטב כי שבע השנים הטובות שלה באו אל סופן הפתאומי והטראגי. שבע שנים של חיים על שביל הטשטוש בין ההתנחלות בהרי יהודה לבין תל - אביב, בין מה שהייתה עד לפני שבע שנים לבין מה שנהיה ממנה בשנים האלה.
באומץ ובכנות, ובסתירה גמורה לדמותה החיצונית, חושפת נשמה את השכבות השבריריות של נבכי נפשה, ומתמודדת לראשונה בחייה עם נסיבות חייה מילדותה ועד עתה.